זכר רב – הרב יוסף משאש זצ”ל

נושא דברים, והם כמים קרים, לנפש עייפה, ועלים לתרופה.

מנהיג במושכות לשונו, גם מורד בקונו.

נתעלסה בכתבים, וע”י צדקה ומעשים טובים.

מתיר איסורים באוצר המכתבים.

הן עוד היו”ם גדול ועת האסף המקנה, כי לכל דורש פונה ועונה.

משיב דברים נכוחים, בשו”ת מים חיים

כחא דהיתירא, להשתמש לאורה – אין הדלקה עושה,

הנחה עושה מצוה, ומצודתו פרוסה.

מוטב שיהיו אך שוגגין ואל יהיו מזידין, וקיימו וקיבלו באהבה הטעונים חבילי ט’רדין.

נר מצוה ותורה אור, ובמקום ענוה לא ימצא שאור.

צר צורה, והוא כלי נאה לתורה.

ובידו לב מלכים ורוזנים, והוא תל שכולם אליו פונים,

כי טובה חכמה מפנינים, ולו הדרת פנים

יוסף הוא המושל, חכמה ומוסר לכל כושל

ולא יכול יוסף להס’תפק, וקולו עוד דופק – ומושך הלבבות בנחלת אבות

לא ברעש ה’ לא באש ה’ קול דממה – פי צדיק יהגה חכמה.