אנוסי ספרד של ימינו

כלפי מה אמורים הדברים? אחת מגרורות נטישת מנהגי אבותינו ורבותינו הספרדים, זוהי ההקפדה המוגזמת והאובססיבית של כמה מבני ספרד לערוך מיד לאחר החופה 'חדר יחוד', כפי מנהג האשכנזים, בלא להתחשב בכך שמנהג אבותינו ורבותינו מנוגד לכך באופן מוחלט.

יאמר החתן 'נו, מה הבעיה, אמנם אין מנהגנו כן, אך אני הרי 'בן תורה', מדוע שלא אחמיר על עצמי?' ובכן, הבעיה החמורה שעליה לא חושבים נקראת 'מוציא לעז על הראשונים'. רבותינו הספרדים מימות הראשונים דור אחר דור, במכוון חשבו שאין 'להחמיר' לעשות יחוד אחר החופה, והנה אחרי אלף שנה באת אתה הקטן וגילית שרבותינו בכל אותם מאות שנים לא בדיוק ידעו את ההלכה ח”ו.

את קולר האשמה בזלזול זה, יש לתלות בחלק מראשי הישיבות, אשר מנהלים מלחמה נחושה נגד הבחורים החפצים לשמור מנהג אבותיהם, וכופים עליהם הר כגיגית לעשות 'יחוד'. ולא נתקררה דעתם עד שבחור שבסך הכל חפץ לנהוג כמנהג אבותיו, יכריז עליו ראש הישיבה חרם כמנודה, ואף יורה לכל הבחורים לא להשתתף בחתונתו! אחרים ימנעו מהבחור את המענק שמקבל כל חתן. ממש 'מתים על יחוד'…

הבחורים החשים כאנוסים בשעתם, מתייראים מהאיומים והלחץ החברתי המופעל עליהם, ונאלצים לעשות 'חדר יחוד'. ויש כאלו שנשתרש להם הדבר, עד שאפילו אינם יודעים כלל כי מדובר במעשה בעייתי.

למעשה, אותם ראשי ישיבות המחייבים את תלמידיהם לעשות 'יחוד' בטענה שבלי 'יחוד' כביכול לא יוצאים ידי חובה, הם פשוט אומרים להם במלים אחרות: “כל מה שרבותיכם ענקי הרוח מצוקי ארץ ראשונים ואחרונים עשו קידושין, זה היה פיקטיבי, הם פשוט לא ידעו איך לקדש, הרמב”ם לא ידע איך מקדשים! הריטב”א לא שם לב שמדובר בברכה לבטלה! ואילו הרשב”א לא חשב על הסברא של ראש ישיבה פלוני!” (ר”ל), ועל כזה זלזול נורא בכבוד התורה אסור לנו לחשות!

לבד מ'אל תטוש' ו'מוציא לעז על הראשונים', קיימת גם בעיה חמורה של פריצות, כאשר הדבר נעשה בפרהסיא לעיני כל ישראל. אמנם בזמן שאחינו האשכנזים תיקנו את המנהג, זה לא היה נראה כפרוץ, אך היום הדור קל ועושה מזה ליצנות, ודי למבין ולמי שאינו מבין שיעמוד פעם בסביבת הבחורים המתדפקים ומרננים מאחורי דלת חדר היחוד… בנוסף קיימת בעיה נוספת של כיסוי ראש אחר 'חדר יחוד', שרבים לא מקפידים על זה.

מה שמעצים את גודל האבסורד ומפריחו עד לשמים, הוא שאחר בדיקה מצאנו כי דווקא אותם אלו המקפידים ביתר שאת על מנהג זה, למרבה האירוניה, את המנהגים הבסיסיים של מורשתם שלהם אינם מקיימים, ולא רק שהם אינם חשים להם, אלא אף מזלזלים בהם, והופכים אותם בציניות למנהגי בעלי בתים!

הם למשל לא ינקפו אצבע כדי שהבחורים בישיבתם יתעטפו בטלית בתפלת שחרית, אף שזה אינו מנהג אלא עיקר הדין! הם אפילו לא רוצים לשמוע על מנהגנו שהבנות שאינן נשואות מכסות ראשן בתפלה ובברכות! ועוד ועוד דוגמאות.

הבנתם מה הולך כאן? את מנהגי אחרים הם נלחמים לאמץ בחיבה, ואילו המנהגים המקוריים ש-ל-ה-ם המיוסדים על אדני פז, ומקורם קדום לא פחות ממנהגי האשכנזים, ואף הרבה יותר, הם עושים מהם חוכא ואיטלולא.

אז מדובר במנהג שלא נהגנו בו מעולם, שיש בו עיקולי ופשורי, שגורם לכמה מכשולות, אז למה??! למה למסור נפש עליו?! האם באותה מדה אתם מוסרים נפש על מנהגים שלכם?! מה, מותר לבזות את גדולי הדורות כשרוצים לתת תדמית לישיבה?!

אולי נלמד מאחינו האשכנזים איך מוסרים הם את נפשם לשמור בכל מחיר כל מנהג ולו הקל והתמוה ביותר (כמו אכילת קריין בליל הסדר)…

גם רבותינו הספרדים בדור האחרון, כמו ראשי ישיבת “פורת יוסף”: מרן הגר”ע עטייה זצ”ל, הגרב”צ אבא שאול זצ”ל והגר”י צדקה זצ”ל, יצאו חוצץ נגד מנהג זה, והיו גוערים בספרדי העושה אותו. עד שהגרב”צ אבא שאול זצ”ל בשיעורו בישיבת “פורת יוסף” הגדיר זאת כ'מעשה נבלות', לא פחות! ואמר באותו מעמד שהספרדים המשנים מנהגם בזה, והולכים ומחפשים מנהגים אחרים, זה נובע מכך שהם מרגישים נחיתות בעצמם. “ואני אומר” הוסיף חכם בן ציון “אין מנהגים טובים כמנהגי הספרדים בכל” (כך ציטט מפיו תלמידו רבי יצחק מנחם אזולאי שליט”א, ראה אור תורה אדר התשס”ט), וכן הגאון רבי יהודה צדקה זצ”ל הגדיר זה כ'פריצות גדולה'. ומרן הגר”מ מאזוז שליט”א העיד ששמע מרבי ברוך אבוחצירא שליט”א בנו של הבבא סאלי זצ”ל, כי אביו ציווהו במפגיע בחתונתו לבל יעשה יחוד, והתבטא בחריפות נגד מנהג זה (ירחון אור תורה תשמ”ה סי' כ”ח בהערה).

גם הגאון המופלא רבי משה הלוי זצ”ל הקפיד נורא על ענין זה, עד שכצעד מחאה על כך, לא היה מופיע בחתונות בהם ידע שינהגו במנהג של 'חדר יחוד', ובספרו “ברכת ה'” (עמוד של”ו) כתב: וכל המשנה ומורה לספרדים לעשות יחוד בחתונה עצמה, ידו על התחתונה, ועתיד ליתן את הדין שמוציא לעז על רבותינו הספרדים אשר קטנם עבה ממותנינו”.

ופעם ניגש אליו בחור שקיים בעצמו “ויגבה לבו בדרכי ה'”, והיה חפץ בכל מאודו לשמור על מסורת אבותיו, ולא לערוך בחתונתו את המנהג הלזה, אך ראש הישיבה שלו, איים כי לא יאשר לאף אחד מהבחורים להשתתף בחתונתו, ואף לא יעניק לו את המענק של 1000 דולר, שמקבל כל בחור הנישא. בצר לו פנה אל הגר”מ לוי, אשר עודדו וחיזק את רוחו לבל יכנע לאיומים המחפירים, “אל דאגה, הקב”ה יתן לך את המענק”, חיזקו בקול בטוח, “אל תוותר! מחיר הזלזול ברבותינו אינו שווה את האלף דולר”.

והיה פעם בחור שקרה לו כך, ובא וסיפר זאת למרן הראשון לציון רבנו הגר”ע יוסף שליט”א, אמר לו הרב: “אל דאגה בני, אני אבוא לערוך לך חופה וקידושין”, וכך היה.

ונסיים בקטע נוקב ורטורי שכתב מרן ראש הישיבה הגר”מ מאזוז שליט”א בספרו הנפלא “קובץ מאמרים” (עמ' רכ”ז) וז”ל: “…נעשתה יהדות המזרח מין “קדירה דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא”. השרידים המעטים בדורנו אשר המשיכו בדרך התורה, חסו בצל ישיבות אשכנזיות ושכחו כמעט מסורת אבותיהם, לא מבטא ומסורת ולא מנהגים, לא לימוד העיון ולא פסיקת ההלכה, אין להם שפה משותפת עם אבותיהם, ועל אחת כמה וכמה עם בני הדור החדש. לדוגמא יעידו הישיבות בארץ אשר על שמו של הגאון הצדיק רבי ברוך טולידאנו זצ”ל. ראשי הישיבות – מצאצאיו של הרב טולידאנו – מכריחים את חניכיהם לעשות “יחוד” בליל החופה מיד אחר שבע ברכות כמנהג האשכנזים, ונפשם יודעת מאד, שאבי המשפחה זצ”ל וכל חכמי מרוקו לא נהגו בזה, ויש להם יסודות נאמנים לסמוך עליהם – למה הם משנים את מנהג אבותיהם? אלא שכנראה הם חושבים לאמר: כל אשר לנו ולאבותינו “ישן ומיושן” הוא, מתאים רק לשימור במוזיאונים, וכל אשר לאחינו האשכנזים קדש קדשים הוא, כהלכה למשה מסיני. אולם האמת היא בהפך. עד לפני 250 שנה לא ידעו אחינו האשכנזים מנהג זה של “יחוד” לא מיניה ולא מקצתיה, לא מהרי”ל ולא המשאת בנימין (תלמיד הרמ”א), לא בעל ההפלאה ולא החתם סופר, איזו זכות יש לכם לכפות מנהג חדש על תלמידים שלומדים בישיבה ע”ש ר' ברוך טולידאנו זצ”ל? תיקו…