הלכה יומית (רביעי) – יום בריאת העולם
מרן ראש הישיבה זצוק"ל
היום כ”ה באלול, יום א’ לבריאת העולם. איך אנחנו יודעים? כי ביום ראש השנה נברא אדם הראשון, ובו ביום חטא ועשה תשובה, ואמר לו הקב”ה: אתה תהיה סימן לבניך שיחטאו ויעשו תשובה. זה היה באחד בתשרי, “בראשית – אותיות א’ בתשרי – ברא אלקים את השמים ואת הארץ”. כל השמים והארץ נבראו רק למען האדם, כי אילולי האדם הכל יבש והכל משעמם, אין שום טעם בכלום, יש פרחים ויש בהמות ויש חיות, זה אוכל את השני וזאת אוכלת את השניה, אין בהם ממש, כלום. וגם בני אדם כולם אין בהם ממש, חוץ מעם ישראל שיש בהם ממש.
אתמול סיפרו לי שיש טונות רבות של פירות שפעם היו משמידים אותם לאיבוד, אבל עכשיו יש מוסדות חסד כמו “חסדי אסתר” [- ארגון חסד שמרן הקים לעילוי נשמת הרבנית ע”ה, ופועל היום בחולון באלעד וביהוד ובעוד ערים בעז”ה], ואחרים ואחרים, שלוקחים את הפירות האלה לעניים. הממשלה אומרת: אדרבה תקחו, שאנשים לא ישארו רעבים בחגים, שיהיו שמחים בחגים. וזה דבר גדול מאד.
היום הזה זה מדת החסד, ולכן רבנו יוסף חיים כותב להיזהר מכעס, ולעשות כמה טבילות, ולהיות שמח, ולאכול מיני מתיקה. עשה אותו כמו פורים… אבל יש סיפור דומה אצל האשכנזים, שהיו שני אדמורי”ם שעושים כל שנה חג הסוכות ביחד, לילה שני של סוכות אדמו”ר אחד מחפש מחלוקת, ואמר לחבירו: “אני היחוס שלי גדול ממך”, והוא אומר לו: “היחוס שלי גדול ממך”. ואנשים שומעים ושואלים: מה קרה לאדמורי”ם שלנו? אלא כי הלילה הזה – ליל שני זו מדת הגבורה, וצריכים לעשות כעס. אבל רבי יוסף חיים מעולם לא אומר לך לעשות כעס, אין דבר כזה כעס אצלו, הכל מתוק, הכל דבש. ולכן ביום ראשון הוא כותב להראות חיבה שמחה ואהבה ורעות, וביום שני לא כותב כלום.
ויש לנו תפלות שנקרא אותם עכשיו. אתמול צריכים לקרוא “ואלה המלכים” (אני קראתי את זה בלחש מה לעשות?!…). והיום קוראים: ויהי נעם ה’ אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה תוהו ובואו וחושך על פני תהום, ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. וירא אלקים את האור כי טוב, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. ויקרא אלקים לאור יום לחושך קרא לילה, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. “חסדי ה’ לעולם אשירה, לדור ודור אודיע אמונתך בפי”. “סתרי ומגיני אתה, לדברך יחלתי”. “דרכיך ה’ הודיעני אורחותיך למדני”. “יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, ה’ צורי וגואלי”.