קורס נבכי לשון הקודש – מוצא האותיות ועוד

שימו לב השיעור הקודם היה השיעור האחרון במסגרת קורס LIVE שבו למדנו את כללי הקריאה הבסיסיים, בעז”ה החל משבוע זה נעסוק יותר בעומק של הדקדוק, והשיעורים ימשיכו במסגרת רגילה של העלאת שיעורים ליוטיוב (לא בשידור חי).

קורס נבכי לשון הקודש – סדרת שיעורים להעמקה בכללי הדקדוק מתוך התנ”ך עם הרב חנוך כהן שליט”א, חבר מכון הרב מצליח שידיו רב לו בחכמת הדקדוק.

נושאי השיעור:

• סדר האותיות הוא א’ ב’ ג’ ד’ וכו’ כידוע. את הסדר הזה קבלנו ממשה רבנו בהר סיני, כמסופר שהלל הזקן אמר לאותו גר שרצה ללמוד רק תורה שבכתב, ויש בזה הסדר סודות גדולים, כמבואר במסכת שבת שהגמ’ דורשת ולומדת רק מהסדר הזה של האותיות כמה דברים, לדוגמא ס’ ע’ סימנים עשה בתורה וקנה אותה. תזכורת לסדר זה של האותיות אפשר למצוא בכמה פרקים בתנ”ך שמסודרים לפי סדר א’ ב’, כמו פרק אשת חיל, תהלה לדוד, לדוד אליך, מגלת איכה.
• יש אותיות כפולות במראה ולא במבטא, והם אותיות מנצפ”ך כשהם אותיות סופיות, ונזכרו במסכת מגילה (דף ב’ סע”ב).
• יש אותיות שורש ויש אותיות שימוש. אותיות שורש הן אותיות שהן גוף המלה עצמה, ונקראו כך מפני שהן השורש והבסיס של המלה. ואותיות שהן נוספות לכל מיני צרכים, כמו: להטות את המלה לרבים או לנוכח, או בתחילת המלה כמו וי”ו החיבור או ב’ ול’ וכיו”ב נקראות אותיות השימוש, כי הם משמשות את המלה העיקרית. לא כל האותיות עושים בהם שימוש אלא אותיות אבהויכלמנש”ת, וסימנם: מש”ה כת”ב אלינ”ו. וסימן האותיות שאינן אלא שרש ק”ט צ”ח גז”ע ספר”ד. [הסימן הראשון כתוב בלה”ב והשני שמעתי. סימן נוסף לאותיות השימוש אית”ן מש”ה וכל”ב].
• למה חשוב לדעת את הדבר הזה? כי כאשר יודעים בתוך המלה איזה אותיות שורש ואיזה שימוש מבינים את המלה נכון. לדוגמא המלה “מגן”. “כסף צרוף בעליל לארץ”, “אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו”
• לאותיות יש חמש מוצאות בפה: אותיות אהח”ע מוצאם מהגרון, בומ”פ – שפתים, גיכ”ק – חיך, דטלנ”ת – לשון, זסשר”ץ – שינים. הרוצה להבין מהיכן בדיוק יוצאים האותיות, יעיין בספר לחם הביכורים (שער ג’ ובנד”מ עמ’ י”ז ואילך). יש לציין שאותיות מ’ ונ’ נעזרות גם בנחירים (מכלול דף ע’ ע”א).
• כתב בספר לחם הביכורים (שער ט’ ובנד”מ עמ’ קל”ג) שלדעת רוב המדקדקים כל אותיות לשון הקדש מתחלפות, כמו “בזאו נהרים” (ישעיה י”ח ב’) שפירושו בזזו, “ירויון מדשן” (תהלים ל”ו ט’) במקום ירוהון (מלשון ירוה), “כארבע רוחות השמים” (זכריה ב’ י’) כמו בארבע, “והראה” (דברים י”ד י”ג) במקום “ואת הדאה” (ויקרא י”א י”ד). כל השינויים האלו שהם ממוצא למוצא אחר אינם מצויים, אבל שינויים באותיות המוצא מצוי מאוד, כמו: “ויסכרו” (בראשית ח’ ב’) שפירושו ויסגרו, “ויציקו את ארון האלוקים” (שמואל ב’ ט”ו כ”ד) שפירושו ויציגו, “נשכה” (נחמיה י”ג ז’) שפירושו לשכה. גם בגמרא יש שינויים כאלו, כמו “אוכלא דאפרת” (ביצה ב’ ע”א) שפירושו שנפרד ונתחלפה הד’ בת’. וכן “בית השלחין” (ריש מסכת מו”ק) שנקרא כך ע”ש משלהי – עייף, ונתחלפה הה’ בח’, כמבואר בסוגיא שם. ואמנם הראב”ע חולק ע”ז (שיטה אחרת בראשית ח’ ב’) וסובר שאין חילופי אותיות אלא באהו”י בלבד, אבל כתב בלחם הביכורים שם שצריך יישוב לדעתו. {צריך עוד דוגמאות לאותיות מתחלפות באותו מוצא}
• יש עוד חילופי אותיות, והם אותיות למנ”ר, כמו “נבוכדנצר” שכמה פעמים בתנ”ך התחלף ל”נבוכנרצר” (כמו בירמיה כ”א ב’). וכן מ’ ונ’ מתחלפות פעמים רבות בפרט בסוף מלה בתנ”ך, כמו: “מקנה אביכם” (בראשית ל”א ט’), ושם מדבר אל רחל ולאה. “לקץ הימין” (דניאל י”ב י”ג[1]), שפירושו ימים לרוב הפירושים. וכן בגמ’ פעמים רבות עד אין מספר[2]. {כאן הבאנו דוגמאות רק למ’ ור’ שמתחלפות עם נ’, וצריך להרבות בדוגמאות גם לשאר האותיות. צריך לחפש בכללי הרש”ש היכן הוזכר בדבריו הכלל הזה של למנ”ר} יש לציין שיש גם חילוף בין ג’ לע’ כמ”ש מרן בקובץ מאמרים במאמר של הצ’ בפרט בערבית, ובהערה כ’ גם שיש את זה גם בעברית.
• יש בתנ”ך ג”כ אותיות חסרות או יתירות, ואין טעם לפי הפשט לדבר הזה. הדוגמאות הם רבות, ובספר לחם הביכורים (שער ה’) הביא בכל אותיות השימוש דוגמאות לזה, ואנו נביא חלק מהם לשבר את האוזן: “אתמול” (שמואל א’ ד’ ז’ ועוד) הא’ מיותרת, כמו: “הם עושים תמול שלשום (שמות ה’ ח’). “שמעה, סלחה, הקשיבה” (דניאל ט’ י”ט), הה’ מיותרת. “ואלה בני צבעון ואיה וענה” (בראשית ל”ו כ”ד), הו’ מיותרת. [וכן נרדם ורכב וסוס, וכן טוב ויחיל ודומם (איכה ), כמ”ש שם רש”י]. “המגביהי, המשפילי, מקימי” (תהלים קי”ג), הי’ מיותרת. ודוגמאות של חסרות כמו “ולמה לא מצתי” (במדבר י”א י”א), חסר א’. “כי ששת ימים” (שמות כ’ י”א), חסר ב’. [ולפ”ז מובן בפשטות הפסוק זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה, וכמ”ש הראב”ע, ורש”י נדחק לפרש זכרה ירושלים – בגלותה, ימי עניה – ימי חורבנה שהביאה לידי עוני. כל מחמדיה – וזכרה כל טוב מחמדיה שמימי קדם].

{צריך להוסיף כאן ג”כ שכאשר יש חסרונות הולכים לפי מה שצריך להיות כמו ויצק כי לא ישנו, יש עוד דברים כמו שהעברית בנויה מג’ דברים שם פעל ומלה, וכן בדקדוקי אביע”ה פ”א הביא שינויים שיש בקריאה בגלל אותיות גרוניות ואולי מקומם בפרק זה כי אין פרק אחר שהם יתאימו לו}.

[1] ועיין לרש”י וראב”ע שם שהביאו עוד כמה דוגמאות לזה.

[2] ומזה אני תמה על הגרי”פ במסכת עירובין (דף ל”ח ע”א) על המשנה אמר להן ר’ אליעזר וכו’, הגיה שצ”ל “להם”. וכן במסכת פסחים (ג’ ע”א). והלא הש”ס מלא משינויים כאלו, כמו במסכת ברכות (ל”ד ע”ב) אמר להן לא נביא אנכי וכו’. וכעת צ”ע.