הלכה יומית (רביעי) – א. “ביד משה לו”. ב. להתנהג תמיד בענוה.

“זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטורת לפני ה’, ולא יהיה כקורח וכעדתו, כאשר דבר ה’ ביד משה לו”. מה זה ביד משה לו? תמיד כתוב וידבר ה’ “אל משה”, מה זה ביד משה לו? רש”י מביא פירוש יפה מאד (מסתמא זה דברי המדרש), שמשה רבנו לקה בצרעת, כאשר אמר “והם לא יאמינו לי”, ידו לקתה בצרעת, “והנה ידו מצורעת כשלג”, כי כל מי שמדבר על הכהונה לוקה בצרעת. ולכן אמר “ביד משה”, שלוקה בצרעת כמו שהיה ביד של משה. איפה ראינו את זה? אצל עוזיהו אבא של יותם, שלקה בצרעת על זה.

יש נוסח שאומרים לפני הוצאת ספר תורה “כמו יותם בן עוזיהו הקדוש ורשב”י הקדוש” וכל מיני שמות כאלה. איפה מצאנו שיותם היה קדוש? רש”י (במסכת סוכה) כותב שאביו עוזיהו לקה בצרעת, והוא לא החזיק טובה לעצמו בימי אביו, אלא כל זמן שאביו היה מצורע הוא נשאר מתחת ל”קונצנזוס” מתחת לאדמה, מרוב הענוה שלו, ולכן הוא נקרא “קדוש”.

צריך אדם לדעת את זה, שאפילו אם ירימו אותו עד השמים צריך לזכור שהוא בסך הכל עפר ואפר רמה ותולעה, וממילא יזכה אחרי מאות שנים לכבד אותו ולדבר עליו טובות. רש”י רואים אותו ככה, הכל בענוה, הכל בחסד, והכל ברחמים. הרמב”ם לפעמים מדבר בתקיפות, תקיפות לשם שמים לאותו ענין, ואח”כ סבל הרבה גם בחייו וגם אחרי פטירתו. לכן אדם ילמד תמיד את הענוה, ובזכות הענוה יקבל את כל המדות הטובות.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉