דין המשנה שז' משקין מכשרים אינו כשור לענין אכילה כלל, כמו לדוגמה בשר בהמה קדוש שעוד לא נמלח שדמו זם על גביו טמא הנוגע בו מטמאו אע"פ שאין מי שיאכלו כך בלי הכשר.
לגבי מצרים הדם שהיה ביאור ב10 המכות לכאורה מטעם דם אינו מטמא שעליו לא דיברה תורה. וכעין זה ראינו בסנהדרין (סה ע"ב) שבשר שנברא בשם קדוש אינו צריך שחיטה [וכן כתב רש"י בתחילת פרשת וישב לגבי האחים של יוסף שהיו אוכלים בשר מן החי] וכן ראינו כיוצא בזה במש' בכריתות שדם אדם אינו מטא אפי' פירש. אולם במצרים כל זה אמור דוקא שגוי רצה לטמאות את הדם משא"כ אם היה יהודי נוגע ודאי טמא שלגביו היה זה מים ואכמ"ל.