מסורת תוניסאית בכתיבת שיר השירים על קלף.

אין להוסיף שום חומר לדיו. כי זה יכול להזיק למרקם של הדיו. רק ע”פ הוראות יצרן של כל דיו ודיו בלבד!

לא ידוע לי שיש השפעה לרעה.

העטים החד פעמיות כגון פילוט ודומיו גורמים נזק לסת”ם ולאחר זמן מחליפים צבעם וגורמים לנזק בלתי הפיך שומר נפשו ירחק מהם. וכתוב ויתייג בנוצה או קנה או נירוסטה בטבילה כדין כנהוג.

עד 3.8 ס”מ זה לכתחילה

מותר. כתב מרן בשולחן ערוך  (סי’ תקמה ס”ג )כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו .  וכתב הרב אליה רבא שהוא הדין אם כותב לאחר בחינם מותר.והביאוהו הכה”ח ס”ק כד והמשנב בשעה”צ אות יג

יש שיעור מיוחד על העניין הזה באתר- שמעו ותחי נפשכם

כשרות ספרי התורה שלנו לשיטת הרמב”ם – סיכום

אין לי עסק בנסתרות, מה שאני יודע שהקלפים המעובדים בסיד “מקובלים” בישראל כבר מזמן רבנו תם (זה קרוב לאלף שנים), ונתפשט המנהג לכתוב עליהם בכל תפוצות ישראל, מזרח ומערב צפון ותימן. ולא שמענו מי שעורר על כשרותם עד הדור האחרון, דור מה רמו עיניו…

לעומת זאת הקלפים המעובדים כיום בעפצים (כביכול) כדין הגמרא, נמצאים בחשש פיסול מעיקר הדין, ולא רק ע”פ הקבלה. וכפי שביאר באורך הרה”ג ר’ שי מנדלאוי באור תורה תשע”ה (כסלו סי’ כ”ז, טבת סי’ ט”ל), וגם חיבר ע”ז קונטרס שלם ומקיף בשם “עיבוד קלף בסיד”, ניתן להשיגו אצלו בטל: 0556682264.

אין בזה איסור, ובלבד שיקפידו לשמור את היריעות במקום מכובד.

וכן מתבאר מדברי הגר”מ פיינשטיין המובאים בספר אהל יעקב סקוצילס (הלכות כבוד ס”ת עמ’ רג).

בדיעבד כשר. מלכתחילה יש פתרונות אחרים כמו שקפים.

צריך לקלוף.