Menu

פרשת מטות – הדיבור – כח אלוקי

השמועה על ‘האיש המעופף’ התעופפה ועשתה לה כנפים, עד שהקול נשמע בית מלך תוניסיה. מתחילה סירב להאמין, אך משנשנו הידיעות שוב ושוב, הובהל אף הוא אל המרפסת הרחבה שבחזית ארמונו לראות במו עיניו את המחזה הזר והמוזר.

לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה (ל. ג)

“לא יחל דברו. כמו לא יחלל דברו – לא יעשה דבריו חולין” (רש”י)

מפרשת נדרים ניתן ללמוד עד כמה גדול כוחו של דיבור. אדם נודר לא לאכול לחם לדוגמא, אם יאכל לחם, גם אם יהיה כשר בתכלית הכשרות, גם אם יטול ידים ויברך עליו בכוונה גדולה, ייחשב לו הדבר כאילו אכל איסור. מה הוא עשה בסך הכל? הוציא מהפה דיבור, אבל בשמים הופך הדבר לאיסור.

ובאמת הגאון החסיד רבי אליהו הכהן זצ”ל (מגאוני אזמיר) תמה בספרו “מגלה צפונות” (להלן פסוק ו’) על כל המושג של נדרים ושבועות: באיזה כח יכול אדם על ידי דיבור פשוט לאסור על עצמו דבר שהתיר הקב”ה ולהופכו אצלו לחתיכה דאיסורא?

ומבאר שהדיבור שהוא יחודי לאדם משאר בעלי החיים (‘ויהי האדם לנפש חיה’, מתרגמינן ‘לרוח ממללא’), נמשך לאדם מכח הנשמה, שגם בה מתייחד האדם מן הבהמה (“ומותר האדם מן הבהמה אין… לבד הנשמה הטהורה”). ולכן יש כח גדול בדיבור עד שבכח הצדיקים הגדולים להמית ולהחיות בהבל פיהם.

ומכיון שרצה הקב”ה להראות לעם ישראל את מעלת הדיבור שיש בו כח אלוקי, “גזר אומר בתורתו שאדם שנדר או נשבע לאסור עליו דבר, יהיה נאסר לו אותו דבר להיות כאלהים לאסור ולהתיר… ולפיכך כל היוצא מפיו יעשה, כדי שיראה כל אחד מישראל מה הוא ומה גבורתו להיות כאלוקים לאסור מה שירצה. וזה מביאו להכיר ערכו ומעלתו ולהכשיר מעשיו ולהלוך בדרכיו להיות דומה לו ממש בכל דרכיו מקל וחומר, ומה מכח הדבור בלבד שנבדל עמו מכל בעלי חיים להלל ולשבח קנה המעלה הזאת להיות כאלהים לאסור דבר, אם ילך בכל דרכיו ומצוותיו שאז יבדיל גם מכל אומה ולשון על אחת כמה וכמה”.

*

ומה קורה אם אדם מזלזל בדיבורו ואינו מקיים נדרו? הרי הוא “עושה דבריו חולין” (כלשון רש”י). ומבאר השפתי חכמים שהפה של אדם מישראל הוא כלי קדוש וכמו שהקדש יש איסור לחללו ולמעול בו, כך אסור לאדם לחלל דבריו.

האור החיים הקדוש (לעיל כו, כג) מביא בשם האלשיך הקדוש, “כי פה של לומדי תורה דינו ככלי שרת אשר ישרתו בם בקודש, כי אין קדושה כקדושת התורה, ולזה אסור לדבר בו אפילו דברי חול הגם שאין בהם דברים האסורים”.

ומאחר שענין הדיבור כה חמור, לכן מצינו בפרשת נדרים פתיחה שלא מצינו כמותה בכל התורה: “וידבר משה אל ראשי המטות”. והסביר האור החיים הקדוש שמשה ביאר לראשי המטות כל דיני נדרים ושבועות, כמו למשל שבמקרה הצורך אפשר להתיר הנדר על פי חכם, אבל “לבני ישראל לאמר” כשיסבירו הם הדברים לבני ישראל, להמון העם, לא יודיעו להם רק בקצרה “ככל היוצא מפיו יעשה”, כדי שלא יהיה קל בעיניהם ענין הנדרים.

והנה בפתיחת היום הקדוש יום הכפורים, אומרים תפלת “כל נדרי“. מה ענין הפרת נדרים ליום הכפורים? אלא כל עבודת יום הכפורים היא בפה, בתפלה ובקשת מחילה וסליחה, ולכן ראשית כל צריך הפה להיות מקודש, כדי שהתפלות תפעלנה את פעולתן.

כאמור, עם ישראל מסוגל בכח פיו להעפיל לגבהים רמים, וכל שכן הצדיקים שעליהם נאמר “וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ” (איוב כב, כח). וכתב רבנו חיים ויטאל ז”ל בספרו “עץ הדעת טוב” שזהו שנאמר כאן: ”לא יחל דברו” – מי שמייקר דיבורו ודבוריו אינם חולין, זוכה ש”ככל היוצא מפיו יעשה” – הקב”ה יעשה וימלא כל משאלותיו.

אודות כח פיהם של גדולי ישראל, שבדיבור אחד יכולים לשדד מערכות הטבע, מסופר הסיפור הבא:

הסוכות ששמחים ישראל בצילן, דומות הן זו לזו בצורתן אך נבדלות זו מזו בניחוחן. סוכה סוכה וסיכוכה, סוכה סוכה וניחוחה. יש שריחן ריח ענפי דקל רעננים, ויש שנודפות ריח אקליפטוס מבושם, ויש שאין בהם אלא ריח קליל של מחצלות קש.

שונה היה ריחן של הסוכות בתוניסיה משאר ארצות, שבתוניסיה היו מסככים סוכותיהם באגודות של הדסים טריים וריחניים הממלאים את כל הסוכה בריח ניחוח ובהרגשה מרוממת של חג האסיף.

בערב חג הסוכות, היו הערבים מביאים על חמוריהם אגודות רבות של הדסים רעננים אל השוק ומוכרים אותם ליהודים במחיר של ארבעה “צולדי” לאלומה. והיו בני תוניסיה יוצאים לשווקים ושבים כשתחת זרועם אלומות הדס להתפקע. עולים אל הסוכות שנעשו לרוב על הגג, מתירים את קשרי האלומות ומסככים בהדסים. ולא עברה שעה קלה עד שהיה הרובע היהודי כולו מתבשם בבשמי ההדס, שריחו היה הולך ונמשך כל שמונת ימי החג.

שנה אחת, התאגדו סוחרי ההדסים המוסלמיים והחליטו ביניהם לעשות יד אחת ולייקר את מחיר ההדסים מארבעה צולדי לעשרים וחמשה צולדי – פי ששה ויותר מהמחיר המקורי, בהיותם בטוחים שהיהודים יקנו את הסחורה בכל מחיר.

יהודי המקום שלא ידעו מכל המזימה, השכימו קום בערב החג, ולאחר תפלת שחרית מיהרו אל השוק על מנת לקנות את ענפי ההדסים, ולהכין סוכותיהם בעוד היום גדול. עוד בטרם הגיעו אל השוק, כבר היכה באפם ריחם העז של ההדסים, וכשהגיעו שמחו לראות כבכל שנה את השוק צבוע בירוק עז וריחני, מוצף בענפי עץ עבות שריחם הטוב נודף למרחוק.

והנה, משניגשו לקנות, נדהמו לגלות שאף מוכר אינו מוכן למכור בפחות מעשרים וחמשה צולדי.

בתחילה סבורים היו כי אך מהתלים בהם התגרים הישמעאלים, אך משעברו מדוכן לדוכן והכל דרשו לא פחות מעשרים וחמשה צולדי טבין ותקלין הבינו כי קשר קשרו עליהם הרשעים הללו.

רוב תושבי הרובע אביונים היו, ולא יכלו להרשות לעצמם לרכוש את חבילות ההדסים במחיר מופקע שכזה. מאידך, להתפשר ולסכך בשאר גידולי קרקע, קשה היה בעיניהם, לבטל מנהג אבותיהם בידיהם.

אילו היה הדבר מתרחש במקום אחר, אולי היה מקום לדאגה, אך לבני תונס לא היה ממה להיבהל, כי גדול בקרבם קדוש ישראל הפועל ישועות בקרב הארץ ומציל אותם מיד הזדונים. החליטו איפוא לגשת לרבם הנערץ הלא הוא הגאון רבי ישועה בסיס זצ”ל ולהיוועץ בו כיצד עליהם לנהוג במצב שנוצר.

על אתר התארגנה משלחת מכובדת של ראשי הקהל שנכנסה אל רבי ישועה לספר לו את מזימתם השפלה של מוכרי ההדסים.

“ככה?!” רגז הצדיק, “חושבים הם כי העולם הפקר? אל דאגה! תוך מספר שעות ישובו המחירים על תקנם ואף יוזלו”. באומרו זאת קם ממקומו, התעטף בגלימתו, ויצא בכבודו ובעצמו בעצמו אל שוק ההדסים, כששפתיו דובבות תפלה.

יהודי המקום שכבר הכירו בנפלאותיו של רבם, יצאו אחריו על מנת לחזות בפלא שיתרחש על ידו.

בהגיעו לשוק, ניגש הרב לראש סוחרי ההדסים, ובירר כאילו לפי תומו מהו מחירה של חבילת הדסים. מיד קיבל הרב תשובה נחרצת כי הוחלט שלא למכור חבילת הדסים בפחות מעשרים וחמשה צולדי, כשראש הסוחרים מוסיף להדגיש בשמחה לאיד “אפילו גרוש לא פחות!”. רבי ישועה שלף את ארנקו, הוציא מתוכו את הסכום המפולפל, והושיטו לידי המוכר החמדן, רק זאת ביקשו כי אם מחיר כבד כזה נטל, יואיל נא לשאת את האלומה אל סוכתו הניצבת בראש הגג.

החליף הישמעאלי מבטי ניצחון עם חבריו התגרנים ובעינים בורקות העמיס את החבילה על גבו. “כעת יהיו מוכרחים כל היהודים לרכוש הדסים במחיר מלא כמו רבם” התלהב. במרץ רב פנה אל בית הרב כשאלומת ההדסים על שכמו.

והנה בעוד הערבי מטפס במדרגות בית הרב וההדסים על גבו, נשא הצדיק עיניו בתחינה חרישית למרום, והתפלל תפלה קצרה.

באותו רגע, קרה מחזה פלאי ונורא אשר כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסיף. הסוחר החל לנסוק באויר כלפי מעלה יחד עם חבילת ההדסים לגובה רב, כאילו עומד הוא על מדרגות נעות בלתי נראות. הישמעאלי ההמום לא הבין מה זה קרה לפתע למדרגות שהחלו מתרחקות ממנו במהירות. הוא גם לא הבין מדוע נושבת הרוח כל כך בחוזקה, ואיך זה נעשו הבתים זעירים ממש כקוביות לגו.

כאשר קלט האיש, שמתעופף הוא בחללו של עולם כבלון סורר שנמלט מכף ידו של ילד ביש-מזל, כבר היה מאוחר מדאי. הוא צרח וצווח בבעתה, אבל את זעקותיו לא שמע איש, מלבד העורבים ושאר העופות שנבהלו למראה הזר שבא בתחומם ועושה כמעשיהם.

עד מהרה היתה תונס כולה כמרקחה. עוף מוזר בצורת אדם נראה מרחף ברקיע השמים. מכל בתי העיר ניתן היה להבחין באיש המעופף בגבהים. כאש בשדה קוצים פשטה השמועה, ואלפי תושבים יצאו אל הגגות, החלונות והרחובות והביטו בתדהמה ובנשימה עצורה במחזה המפחיד והמשעשע כאחד – סוחר מכובד מרחף בין שמים לארץ, כשחבילת הדסים על כתפו וזעקות אימים בוקעות מפיו.

עוברי אורח ורוכבים עצרו הילוכם, וסוחרים ותגרים פסקו ממסחרם. פועלים הניחו כלי מלאכתם ואף עקרות בית וילדים נשאו עינים לרקיע, תמהים אם חולמים הם בהקיץ.

השמועה על ‘האיש המעופף’ התעופפה ועשתה לה כנפים, עד שהקול נשמע בית מלך תוניסיה. מתחילה סירב להאמין, אך משנשנו הידיעות שוב ושוב, הובהל אף הוא אל המרפסת הרחבה שבחזית ארמונו לראות במו עיניו את המחזה הזר והמוזר.

“מה זה? מי עשה זאת?” לחש לעצמו שוב ושוב בעודו מאהיל על עיניו ומביט כלפי מעלה.

“רק לרב היהודים יש כח לחולל פלא שכזה” אמר אחד הסריסים אשר למלך.

המלך שכבר הכיר את הצדיק, הנהן בראשו “רבי ישועה?! ודאי וודאי, איש מופת הוא”.

כחלוף רגעים אחדים, פרצה כרכרה מלכותית לרובע היהודי כרוח סערה. בתוכה ישבו משלחת מכובדת ששיגר המלך לרב היהודים, על מנת להזמינו בבהילות לארמונו.

מיד כשקיבל הרב את ההזמנה, יצא מביתו בדרכו לארמון המלך, אשר אץ לקבלו בפתח ארמונו ביראת כבוד, והזמינו להיכנס לטרקלין הארמון לשוחח עמו.

ישבו המלך והרב על כורסאות הדורות זה לצד זה. לאחר מספר מלות נימוסין, ניגש המלך ישר לענין ושאלו לפשר ה’אדם המעופף’ שנראה בשמי תונס: “מי הוא ואיזה הוא? מה נושא הוא על שכמו? ואיך ומדוע קרה כזאת? שמא יודע כבודו?…”.

חיוך רחב התפשט על פני הרב. “האמת?” ענה “בעצמי איני יודע… קניתי ממנו אלומת הדס, ביקשתיו להעלותה אל עליית ביתי, והוא עולה ועולה, אינו מפסיק לעלות… לא ביקשתיו לעלות גבוה כל כך, רק עד העליה ותו לא…”.

כעת לא נותר ספק בלב המלך כי אכן ידו של רבי ישועה בפלא הזה. “יודע אני” אמר “כי הכל מעשה כבודו. למה עשה לו כזאת? מה חטא ומה פשע?!…”.

החיוך לא מש מפניו של הרב. “למה זה ישאל הוד מלכותו אותי שאלה שכזו? ישאל נא את האיש המעופף בעצמו, אשר יספר למלך את כל אשר קרהו, והמלך בחכמתו ידע כיצד עליו לנהוג”.

עודם מדברים, והנה החל הסוחר המעופף להנמיך טוס, לאט לאט הוא נחת עד שנשקו רגליו בקרקע מרפסת הארמון. אם לא די היה לו בבהלה שעברה עליו עד הנה, מצא הערבי את עצמו עומד לפני המלך ולפני החכם היהודי שנשאו והרימו לגבהי מרומים. פניו חיוורות היו כשל בר-מינן, והוא רתת כולו.

אחרי שהצליח להסדיר מעט את נשימותיו הטרופות, סיפר כיצד מכר לרב חבילת הדסים והובילה לביתו, וכשטיפס במדרגות החל לעופף כציפור על פני השמים בלא שום יכולת שליטה על עצמו.

משנשאל האיש מאת המלך האם יש לו השערה על מה ולמה קרה לו מה שקרה, החויר והסמיק וסיפר על מזימת הסוחרים להפקיע את מחירי ההדסים למרום שמים. היטב ידע כי יש קשר בין הדברים… כשם שהאמירו מחירי ההדסים ונסקו למרום, כך האמיר בעצמו.

על אתר, הזמין אליו המלך את כל מוכרי ההדסים והוכיחם על מזימתם הרעה, וכעונש על מעשיהם ציום לחלק לכל יהודי מתושבי העיר שתי חבילות הדסים חנם אין כסף ואף להובילם לבתיהם, ומי שירצה תוספת, יקבלה במחיר שתי פרוטות בלבד. בראש מושפל מיהרו מוכרי ההדסים לעשות ככל אשר נצטוו, וליהודי תוניסיה היתה אורה ושמחה.

לעוד מאמרים של הרב עובדיה חן
למאמר הבא
למאמר הקודם

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרב עובדיה חן

4
10
272

מאמרים חדשים

שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew