הרב יצחק מאזוז – אם אפשר לצאת לרשות הרבים בתחבושת וסוגי מלבוש שונים סימן שא סכ”א וסכ”ב

אין יוצאים בתיבה וקופה ומחצלת. כגון שרוצה להגן על עצמו מפני הגשמים.

והטעם דכל הני לאו דרך מלבוש הוא אלא משוי הוא.

אבל יוצאים בשק ויריעה.

בשק, מפני שדרך הרועים לצאת בהם מפני הגשמים. וכיון דחשיב מלבוש להני לכן מותר גם לכל אדם לצאת בהם, אפילו שלא מפני הגשמים.

וכן מותר לצאת ב”חמילה”. הרמ”א והרא”ש ורש”י פירשו בגדים גסים.

וכתב המשנ”ב, משמע דשק ממש לא [וצ”ע בימינו שהרועים נהגו ללבוש שק גופא איך הדין גם לדבריהם קשה קצת אמאי קאמר הברייתא לא בתיבה וקופה וכו’ יותר היה לה לאשמועינן דבשק ממש לא וגם בש”ג שעל המרדכי הביא בשם אדרת והוא הרשב”א דאפילו שק מותר וצ”ע.

יוצאים במוך וספוג שעל המכה לפי שהם מרפאים. הילכך הוי כמו תכשיט.

וכן מותר לצאת בקליפת שום ובצל או באספלנית (מטלית של בגד שמושחין אותו במשיחה ומשימין אותו על המכה) ומלוגמא ורטייה שעליה

משנ”ב כאן (ס”ק עו): אסור לתת לכתחלה, או אם נפלו מהמכה לא יחזירנה, משום שנחשב כמו נתינה לכתחלה דאסרו רבנן לעשות רפואה בשבת.

במשנ”ב לקמן (סימן שכח ס”ק פא) כתב שאין בזה משום שחיקת סממנים, ואסור שמא ימרח משחה.

אבל אסור לכרוך חוט או משיחה על המכה לצאת בו, שכיון שאינם מרפאים הוו משוי.

מחלוקת אחרונים אם מותר לכרוך חוט על הרטיה:

משנ”ב מחמיר, שאסור לכרוך אותם על המוך וספוג ורטיה, ג”כ אסור.

והא דמסיים דבאגד שכורך על הרטיה יכול לילך בו היינו דוקא באגד של סמרטוטין דדרך להשליכו כשמתירו[פג] וע”כ אינו חשיב ובטיל לגבי הרטיה משא”כ בחוט או משיחה דחשיבי ואינו בטיל לגבי המוך וספוג.

אך הגר”א כתב שלדעת הרמב”ם אינו אסור בחוט ומשיחה כ”א כשכורכו על המוך וספוג לצאת בו [דמשום דחשיבי לא בטלי], אבל על המכה ממש אפילו היה כרוך חוט ומשיחה או שאר דבר חשוב מותר לצאת בו. שאף שאינו מרפא, מ”מ הרי מועיל שלא יסרט המכה, וע”כ לא הוי משוי.

אליה רבה – גם לאוסרים, בדבר שמציל מן הצער מותר. ועפ”ז פסק במנוחת אהבה שמותר לצאת בתחבושת המגינה על הפצע שלא ייסרט.

אבל באגוד שכורך על הרטייה שלא תפול מעליו יכול לילך בו וקושרו ומתירו. (כי באגד אין משום רפואה).