הרב יצחק מאזוז – הלכות סעודה רביעית | סימן ש

לעולם יסדר אדם שלחנו במוצ”ש כדי ללוות את השבת, אפילו אינו צריך אלא לכזית.

היינו לפרוס מפה על שלחנו דרך כבוד, וכן שאר דברים הנהוגים אצלו בעריכת השלחן. אבל אינו מחוייב לבשל תבשילין ולהכין יותר ממה שצריך לאכול.

• לכתחלה – יאכל לחם, כמו בשאר סעודות של שבת, כך משמע בגמרא.
• וגם טוב לכתחלה להדר בבשר או בשאר תבשילין.
• אך אם אין לו בשר ותבשילים ולחם, או שחושש לאכילה גסה (כגון בקיץ שיוצאת השבת מאוחר) –

יקיים סעודה רביעית לכל הפחות במזונות או בפירות.

טעם סעודה רביעית – כדי ללוות את השבת. ש”ע. שכשם שצריך לכבד השבת בכניסתה כן צריך לכבדה ביציאתה, כשם שאדם מלוה את המלך בצאתו מן העיר.

ומטעם זה יש נוהגים להרבות נרות במוצ”ש יותר מימי החול, ונוהגים ג”כ לומר פיוטים וזמירות אחר הבדלה.

זמן סעודה רביעית:

• מטעם ליווי המלך. ולפ”ז טוב להקדימה כדי שתהיה סמוכה לצאת השבת.
• ואם אינו תאב עדיין לאכול, מהנכון עכ”פ שלא יעסוק במלאכה בקבע עד שיקיים סעודה זו.
• לכתחלה עד סוף ארבע שעות מצאת השבת. (בן איש חי ש”ב פרשת ויצא סכ”ז).
• שערי תשובה – לא ראוי בכל אופן לאחר יותר מחצות.
• עבר חצות – עד עלות השחר.

אמרו הקדמונים שאבר אחד יש באדם ונסכוי שמו, וזה האבר נשאר קיים בקבר עד עת התחיה, ואפילו אחר שנרקבו בו כל העצמות. וזה האבר אינו נהנה משום אכילה, רק מסעודת מלוה מלכה.

סעודה רביעית אינה חובה, רק ג’ סעודות בשבת, ונפק”מ שאם יכול לקיים או סעודה רביעית או אחת משלשת הסעודות השבת – עדיף סעודת השבת.

גם נשים יאכלו סעודה רביעית. וכתב בכף החיים (אות ד’) שיש בזה סגולה שלא יתקשו בלידה.

כתב בפרי עץ חיים: אחר ההבדלה יסדר שני ככרות על השלחן, ויאחז בידו חלה אחת בלבד, ויאמר: דא היא סעודתא דדוד מלכא, ובזכותה ננצל מחיבוט הקבר (כף החיים אות ה’).