הרב יצחק מאזוז – האם מותר להביט בחלון ראווה או להמתין בתחנת אוטובוס, ומתי מותר ללכת לפקח על עסקיו בשבת // סימן שו ס”א

כתוב בפסוק (ישעיה נח יג) “ממצוא חפצך”, ודרשו חז”ל: חפציך אסורים.

ואפילו בדבר שאינו עושה שום מלאכה, אם ניכר הדבר שעושה לצורך חול.

כגון שמעיין נכסיו לראות מה צריך למחר, או ללכת לפתח המדינה כדי שימהר לצאת בלילה למרחץ.

כגון שעומד אצל שדהו הצריכה חרישה או קצירה וכדומה, שניכר הדבר שעומד שם לעיין בצרכיה.

וכן לילך ולהחשיך על פתח המדינה, כיון שדרך שהמרחצאות שם חוץ למדינה סמוך לפתח המדינה, ניכר שלצורך המרחץ מחשיך.

וכן אין מחשיכים על התחום לשכור פועלים. כלומר שמגיע בשבת עד סוף התחום, וממתין שם עד צאת השבת, על מנת שיוכל תיכף בצאת השבת לשכור הפועלים.

משום שכל דבר שאסור לעשותו בשבת, אפילו הוא איסור מדרבנן, אסור להחשיך בשבילו.

וכן אסור לשבת בתחנת אוטובוס במקום שמגיע שם אוטובוס בשבת (כגון בחו”ל).

רמ”א: אסור לטייל למצוא סוס או ספינה או קרון לצאת בו.

אבל אם לא ניכר שעושה זאת לצורך חול, מותר. מפני שהוא בכלל הרהור בעסקיו, שמותר.

מותר להחשיך על התחום להביא בהמתו.

שאף שהיא עומדת עתה מחוץ לתחום וא”א להביאה בשבת, אף על פי כן לא נחשב שמחשיך לצורך דבר האסור, כיון שאם היו בורגנין [הם סכות השומרים] סמוכים זה לזה בתוך שבעים אמה וד’ טפחים, היה מותר להביאה בשבת אפילו היה נמשך באופן זה כמה מילין מסוף העיר, משום שכל זה שייך לעיר. וכיון שיש לה תקנה ע”י בורגנין, לכן מותר להחשיך אפילו ללא בורגנין, שלא אסור החשכה אלא בשביל דבר שא”א למצוא תקנה לאיסור.

אולם אם אין הבהמה יכולה לילך ברגלים, כגון שהוא טלה קטן, אינו רשאי להחשיך, שאינו רשאי להביאה בידים, שאסור לטלטל בעלי חיים שהם מוקצים.

ומכל מקום אין איסור רק כשניכר הדבר שמחשיך לצרכיו, אבל אם אינו ניכר רק כהולך לטייל שרי אף שדעתו בהילוך זה למצוא סוס וכדומה.