אוצרות ספר איוב – פרק ד’ (1)
פרק-ד | {א} וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר: {ב} הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִּלְאֶה וַעְצֹר בְּמִלִּין מִי יוּכָל: האמת היתה אחרת רק אדם שלא סובל את היסורים נותן מוסר לסובל | {ג} הִנֵּה יִסַּרְתָּ רַבִּים וְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּק: דיבורים שיכולים להרוס ומלים שיכולות לעודד | {ד} כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ וּבִרְכַּיִם כֹּרְעוֹת תְּאַמֵּץ: “כשתצא מהים אל תשכח למסור ד”ש מהלוויתן” | המלים שצריך למצוא בשביל לנחם אבלים | הניחום שניחם מרן ראש הישיבה שליט”א את מרן הרב עובדיה זצ”ל על פטירת הרבנית | 'דברי תורה חיים קיימים ורעננים' | {ה} כִּי עַתָּה תָּבוֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶא תִּגַּע עָדֶיךָ וַתִּבָּהֵל: {ו} הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ תִּקְוָתְךָ וְתֹם דְּרָכֶיךָ: {ז} זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ: {ח} כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן וְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻהוּ: {ט} מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַ יֹאבֵדוּ וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ: מנשימת מלשון נשימה | פירוש “נשמת רוח חיים באפיו” | {י} שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ: {יא} לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי טָרֶף וּבְנֵי לָבִיא יִתְפָּרָדוּ: כל שמותיו של האריה, וסימנם 'אך שלל' | מדוע ה' ברא שהילד מגדל שיניים בקושי רב ואחר כך כולם נופלים? | 'לא נברא העולם הזה לתענוג' | “מה יוכל עשות תיש לליש – ומה כח בכח ואנקה” | מדוע ה' ברא בטבעו של האריה שיישן 21 שעות ביממה? | מהו הטעם לייסורי איוב?