מלכים א פרק יז פסוק י"ז

בנה של האלמנה חלה במחלה קשה “ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה”   
האישה האשימה את אליהו בצרה. עצם בואו לביתה גרם שה' יזכור את עוונה וימית את בנה. דרשו חז”ל: שני בני אדם אמרו דבר אחד, לוט וצרפית. צרפית אמרה: עד שלא באת אלי היה הקב”ה רואה מעשי ומעשה עירי, והיו מעשי (הטובים) רבים על מעשי עירי. עכשיו שבאת אצלי, הזכרת עוני והמת את בני. לוט אמר: עד שלא הלכתי אצל אברהם היה הקב”ה רואה מעשי ומעשה עירי, והיו מעשי רבים ממעשי עירי. עכשיו שאני הולך אצל אברהם מעשיו רבים, ואיני יכול לעמוד בגחלתו
האישה הפשוטה היא בעיני עצמה חוטאת לעומת איש האלוקים הקדוש, ומשום כך היא נענשת בידי שמים, על דרך “פקד עון אבת על בנים”
“ויאמר אליה תני לי את בנך, ויקחהו מחיקה ויעלהו אל העליה אשר הוא ישב שם וישכבהו על מטתו (פס' יט). כנראה שהאלמנה חששה לתת לו את בנה המת בחיקה, ולכן כתוב “ויקחהו מחיקה”. אליהו העלה את בן האלמנה לחדר בקומה העליונה, אשר שם ישב לבדו והסתתר, בגלל בקשת אחאב מהממלכות השכנות להסגירו
הנה הולכת ומתגלה לעינינו דמותו רבת הפנים של אליהו.
“ויקרא אל ה' ויאמר: ה' אלקי, הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה”  לא די שהבאת רעה על עמך במנעך ממנו גשם, ועלי באלצך אותי להיות נע ונד, גם על אלמנה אומללה זו שסכנה את חייה וחיי בנה למעני ונתנה לי מחסה. על אישה זו שציווית בתורתך לא לענותה הבאת רעה והמתת את בנה. במעשה האלמנה אליהו תובע את עלבונה של האישה הענייה, וכורך את עלבונה עם עלבונם של בני העם שהגשם נמנע מהם, ועל היותו נאלץ להיות נע ונד.

אליהו השתטח על הילד (כך עשה גם תלמידו אלישע מ”ב ד לד).רד”ק כתב: עשה כן להנשים עליו ולחממו בחום הטבעי היוצא מפניו ומבשרו, כי רוב הפעמים הנסים נעשים על ידי מעט תחבולה מדרך העולם. שלוש פעמים השתטח על הילד ובכל פעם קרא את התפילה: “ה' אלקי תשב נא נפש הילד הזה על קרבו”. אל קרבו- אל אבריו הפנימיים.
ואז ארע הנס ה' קבל את תפילתו של אליהו. “וישמע ה' בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו, ויחי”
“אליהו נשא את הילד בידיו מן העליה לקומת הקרקע שישבה בו אמו ויאמר אליהו: ראי חי בנך” האם המאושרת אמרה לאליהו: “עתה זה ידעתי כי איש אלקים אתה, ודבר ה' בפיך אמת”
האלמנה כבר ידעה שאליהו איש אלקים, אך לאחר שנעשה על ידו נס גדול זה. העמיקה אמונתה שאליהו נביא וכי דבריו דברי ה' המה.