פרשת כי תשא – “כי לא יראני האדם וחי” – וכי יש לה’ בעיה לאפשר למשה רבנו לראות אותו?

פרשת כי תשא

הנה הפרשה היא 139 פסוקים, ולמעלה משמונים פסוקים ראשונים נקראים לעלות כהן ולוי, ואומר הרבי מאוסטרובצא שהטעם הוא ע”פ מה שכתב המג”א בסימן קלח סעיף ד שלא להעלות לתורה סומא בפרשת התוכחה מפני שאי אתה רשאי לקרות פרשת מומין בפני בעלי מום. והשתא ניחא דהנה ישראל חטאו בעגל וא”כ כולם בעלי מומין בזה, לכן לא עולים בזה ישראל לתורה רק כהן ולוי.

לא. יג ויאמר ה’ אל משֶׁה לֵּאמֹר:  וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְֹרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יי‘ מְקַדִּשְׁכֶם: מקשה אור החיים הקדוש מה באאה התורה לרמוז לננו במיעוט ‘אך’ את שבתותי תשמורו

למה אך אומר לך שלפעמים תחלל שבת על החולה, ואין זה קרוי חילול שבת אדרבה זה קרוי שמירת שבת. חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה. ושעור הכתוב כפי זה הוא על זה הדרך: שמרו שבתות הרבה, על ידי שתעשה מעוט שמירה בהם ומציאות הדבר הוא לחלל שבת על החולה שבזה אתה מחלל שבת אחד לשמור שבתות הרבה.

לא יד. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶֹה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:  יש להקשות הרי ציווי זה נאמר בפרשת יתרו בצורה שונה, ששם כתוב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וכו’ ולמה כאן נאמר רק ושמרתם את השבת?

וי”ל על פי מה שכותב הרמ”א שפועלים ובעלי בתים שאינם עוסקים בתורה כל ימות השבוע יעסקו בשבת בתורה יותר מהת”ח, והת”ח ימשיכו בעונג האכילה ושתיה. וא”כ י”ל בפרשת יתרו נאמר הדין הזה לפועלים שעובדים כל ימי השבוע לכך כתב ששת ימים תעבוד, ויום השביעי שבת לה’ אלוקיך היינו כל השבוע תעבוד ויום השביעי תשבות לה’ – שתלמד תורה. משא”כ כאן שכתוב ששת ימים יעשה מלאכה היינו שייעשה בשבילך מלאכה, אז ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם והיינו ושמרתם תתענגו באכילה והיינו לכם.

לא יד. מחלליה מות יומת. הירושלמי במסכת שבת מביא מעשה על ר’ חייא שראה אחד תולש עשב בשבת. הלך למחר וכתב לו מחלליה מות יומת. וקשה למה המתין למחר ולא הלך לומר לו מיד? וכן למה למחר כתב ולא הסתפק באמירה?

מתרץ הגאון מוילנא על פי הגמרא מגילה כד. דאיתא שם שרבי חייא קרא לאות ח ה ובמקום וחיכיתי קרא והיכיתי. ולכן אם רבי חייא היה אומר לו מיד זה היה נשמע מהלליה מות יומת, ולכן חיכה למוצ”ש ואז כתב.

לא יז. ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש. וקשה מאוד מדוע כאן כתוב רק שמים וארץ, ואילו בפרשת יתרו כתוב כי ששת ימים עשה ה’  את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם. למה כאן התעלם מהים?

וי”ל דאיתא בירושלמי בע”ז שאלכסנדר מוקדון לקח נשר טיפס עליו ועף יחד אתו לשמים עד שראה את כל העולם ככדור ומשם צייר שהוא עצמו מחזיק בכף ידו את כל העולם חוץ מהים, ואומרים המפרשים על הירושלמי שאת הים הוא לא צייר כי גם הגויים מודים שאת הים הקב”ה עשה. והנה כאן ברש”י פסוק יג את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה’, כותב רש”י שהכוונה היא שהאומות ידעו כי אני ה’. וכיון שכאן זה הולך על ידיעת האומות הרי הם כבר יודעים שהקב”ה עשה את הים, אז מה שצריך ליידע אותם זה רק שה’ עשה גם את השמים והארץ.

לב ב. וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו: ויאמר אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובותיכם והביאו אלי. איתא בפרקי דר’ אליעזר פמ”ה שהנשים לא רצו לפרוק נזמי הזהב למעשה העגל לכך זכו לשכרן שהן משמרות ראשי חדשים יותר מהאנשים. ומובא דין זה בכל ספרי הפוסקים בהלכות ראש חודש. והנה באבודרהם מביא מדרש שעל שם שנזדרזו הנשים לנדבת המשכן זכו לזה. וקשה האם הטעם הוא עגל או משכן?

וי”ל שעגל זה עדיין לא ראייה כי אולי י”ל שהן לא רצו להביא נזמיהן כי הן חסו על ממונן וכרש”י כאן. אבל כשהתברר שבמשכן הן הזדרזו לתת א”כ הן לא חסות על ממונן, סימן שגם בעגל מה שהן לא הביאו זה בגלל שהן חסו על כבוד ה’.

עם ישראל חוטאים בעגל, משה יורד מן ההר ושובר את שני הלוחות, ולאחר מכן הוא מתפלל לה’ שלא יכלה את עם ישראל ומנסה לעורר את רחמיו של השי”ת, בד בבד הוא מצוה על הלויים להרוג את מי שחטא בעגל, ”ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש”.

לב לא.  וישב משה אל ה’ ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלוהי זהב יש להבין מדוע הגדיל משה רבינו את החטא ואמר חטאה גדולה? היה לו להמעיט כי הרי סינגר על עם ישראל? וי”ל שהכלל הוא שלשון ‘חטא’ הוא בשוגג, וא”כ זה היה כוונת משה חטא העם חטאה גדולה והיינו שוגג גדול לכן יש למחול ולסלוח להם. האדמו”ר מבעלז.

לב לב. ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת.

משה רבינו מדבר כאן לכאו’ בשפה קצת סליחה על המילה ‘חריפה’ ולכן מצינו לכמה מרבותינו שהסבירו את דבריו לא תמיד כפשטן וכמו בשני החידושים הבאים:

קשה לכאו’ צריך לכתוב אם תשא חטאתם מוטב, ואם אין מחני?

וי”ל ע”פ רש”י שכותב שאחרי חטא העגל אמר הקב”ה למשה לך רד מגדולתך כי כל הגדולה היא בשביל ישראל, ומשה בא להתפלל להקב”ה והוא חשש מנגיעה כאילו הוא מתפלל בשביל גדולתו, ולכך הוא אמר לקב”ה גם אם תשא וגם אם לא תשא חטאתם, מחני מספרך, ז”א שלא לכבודי אני מתפלל כי ממ”נ אני רוצה שתמחוק אותי מספרך, ולכך אמר אם תשא חטאתם וגם אם אין אז מחני נא.

לב. לג – לד. ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת: ויאמר ה’ אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי. וי”ל, אומר האדמו”ר מוהר”ש מבעלז, דביאור הפסוק הוא כך הנה איתא בגמ’ בשבת דהמשבר כלים בחמתו כאילו עובד ע”ז ולכך שבר משה את הלוחות ואמר להקב”ה ראה גם אני כביכול עובד ע”ז, ולכך אם תשא חטאתם בסדר ואם לאו מחני נא מספרך, תמחוק גם אותי שגם אני עובד ע”ז. וע”ז עונה הקב”ה בלשון תימה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי? דהיינו האם מי שחוטא לי אני אמחה אותו מספרי?!? כיוון שהחטא הוא בשבילי אני לא אמחה אותך מספרי.

לב לד. ועתה לך נחה את העם אל אשר דיברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם . מבואר בחז”ל וברש”י כאן שהקב”ה יעניש אותנו על חטא העגל בזמן שנעשה עבירות אחרות ונצטרך להיענש, אז נענש גם על חטא העגל. משמע דבלא”ה לא נענש על העגל, ולמה?

י”ל, אומר רבי שלמה קלוגר, הנה כתוב בחז”ל שאלו שעשו את העגל היו ה’ערב רב’ שאותם הרגו בני לוי, שאר היהודים לא חטאו בעגל, רק היו צריכים להיענש כי לא מחו ועליהם משה התפלל. וא”כ י”ל שהרי על מה שלא מחו הם עברו רק על עשה, ועל עשה לא נענשים בעוה”ז. אלא בעידנא דריתחא (מנחות מא.) וא”כ משה התפלל כדי שלא יהיה עידנא דריתחא באותו הרגע אבל אם יחטאו שוב יחזור עידנא דריתחא, אזי וביום פקדי ופקדתי גם על חטא העגל.

לג כ. השי”ת מתרצה למשה רבינו וכשמשה רואה שיש שעת רצון הוא מבקש “הראני נא את כבודך: וכו’. ויאמר לא תוכל לראות פני כי לא יראני האדם וחי. לכאו’ יש לתמוה הלא ממ”נ אם ה’ רוצה שיראה אותו ויחיה הרי הוא יכול לעשות את זה. ואם נאמר שאין למשה זכות לראות את ה’ היה צ”ל כי אין אתה ראוי לראותני?

מתרץ רבי צבי פסח פרנק, הנה איתא בספרי דברים שנז. ובעוד מקומות שבכדי שלא יהיו טענות לאומות העולם הביא הקב”ה לאומות נביא כמשה וזהו בלעם. ואיתא בבבא קמא לח. תוספות ד”ה ”האדם” שכל מקום שכתוב ‘ה’אדם הכוונה גם לנכרי ורק כשכתוב אדם הכוונה לישראל בלבד. וא”כ הקב”ה משיב למשה כיוון שלא יראני ‘ה’אדם והיינו בלעם הנכרי לכן אני לא יכול שגם אתה תראני, כי אם אתה תראני תהיה לגויים טענה שבלעם לא ראה, אבל בעקרון משה יכל לראות ולחיות.

לד ו.  ה’ אומר למשה וראית את אחורי ופני לא יראו וה’ מורה למשה פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים וכו’. ומשה עושה כך וירד ה’ בענן ויתיצב עימו שם ויקרא בשם ה’ ושם נאמר: וכו’.  ורב חסד ואמת. הנה ביג’ מידות של רחמים אנחנו מזכירים ורב חסד ו’אמת’. וקשה הרי אמת הוא לא רחמים אלא הוא דין כי אם הולכים לפי האמת הרי מגיע לנו עונשים גדולים?   וי”ל דהנה הקב”ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ומעניש אותם על עבירות קלות מאוד עונשים כבדים, כמו שראינו הרבה בתורה אצל ראובן שבלבל יצועי אביו ואצל משה ועוד. והנה ישנם כאלה שהם לא באמת צדיקים הם רק מתנדנדים חזק בשמו”ע וכדו’, עושים בגלוי מעשים עם הרבה רעש ופרסום, אבל בתוך הבית הם קשים ומנהגם רע. ואם הקב”ה יתנהג עמם כמו שהם נראים אז הם ייענשו קשות. מה עושה הקב”ה, הוא מתנהג עמם באמת, היינו כמו שהם באמת שווים, וכך הוא מעניש אותם פחות ולא כמו שהם נראים צדיקים וזהו מידת רחמים.

לד יא יג. לאחר מכן ה’ אומר למשה שמור לך את אשר אנכי מצווך היום. הנני גורש מפניך את האמורי והכנעני והחיתי והפריזי והחיוי והיבוסי: הישמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה כי את מזבחותם תתצון ואת מצבותם תשברון ואת אשריו תכרותון. מקשים המפרשים מדוע נאמר כאן מיד לאחר חטא העגל להכרית את הע”’ז של הכנענים? מה הקשר?

מתרץ הרב אור יקרות על פי הגמ’ בע”ז נג: ששואלת איך יכלו הכנענים לאסור את עצי האשירה שבארץ כנען? הלא ארץ ישראל ירושה לנו מאבותינו והעצים שייכים לישראל, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ותירצה שם הגמ’ שכאשר ישראל עשו את העגל אז גילו דעתם שניחא להם בעבודת כוכבים ורק אז נאסרו האשרות, וכאילו הכנענים קיבלו רשות מישראל לעבוד ע”ז בשליחותם. ולכן מיד לאחר שחטאו בעגל בא הציווי לשרוף את האשירה ולכן גם כתב את אשר אני מצווך היום דוקא כי עד היום לא נאסר.

לד. יז-יח. אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור. קצת תמוהה הסמיכות בין הפסוקים הנ”ל כי מה הקשר בין ע”ז לפסח?

אלא מתרץ האמרי אמת, דהנה איתא במגילה יב שהטעם שהתחייבו כליה בימי אחשוורוש הוא משום שהשתחוו לצלם. ובמגילה טו איתא שמרדכי ביטל את יום הראשון של פסח וציווה להתענות בו בגלל שהשתחוו לצלם. וזה מה שכתוב אלוהי מסיכה לא תעשה לך כדי שאת חג המצות תשמור. עוי”ל בדרך צחות שבפסח יש הרבה מחמירים ומדקדקים במצוות. כשרואים שמישהו מבני ביתם שלא נהג כחומרתם הם מתמלאים כעס, וכל הכועס כאילו עובד ע”ז. ולכך נאמר לא לעבוד ע”ז אפילו בחג הפסח.(

לד כב. ואז התורה כותבת לנו את פרשת החגים……. …”וחג האסיף תקופת השנה”. יש לעיין מה הטעם אין אנו עושים את חג הסוכות (חג האסיף) בפסח? הרי החג הוא זכר ליציאת מצרים וענני הכבוד?

מתרץ הגאון מוילנא (מובא על הב”י תחילת הלכות סוכה) כיון שלאחר שחטאו ישראל בעגל פסקו ענני הכבוד, ורק בט”ו תשרי חזרו ענני הכבוד בעת שהחלו בבניין המשכן, ולכך כיוון שמצוות סוכה הוא זכר לענני הכבוד עשו זאת בתשרי.

לד כד. כי אוריש גויים מפניך והרחבתי את גבולך וגו’ בעלותך לראות את פני ה’. ראיתי אומרים על דרך הרמז שהפסוק בא לרמז על עניין אחד מעשרה ניסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש, ואחד מהם זה עומדים צפופים ומשתחווים רווחים, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים. ודבר זה מרומז בפסוק: כי אוריש גויים מפניך, אז והרחבתי את גבולך בעלותך לראות את פני ה’.