הלכה יומית (שני) – למחול לחבר בלב שלם.

הרמב”ם הלכות תשובה (פ”ג הלכה י”ב. אני זוכר תשב”י – תשובה שלישי י”ב): אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס – מישהו עשה לך רע, לקח לך מקום וכל מיני שטויות והבלים, אל תהיה אכזרי. אלא יהא נוח לרצות – יהיה קל לו לרצות. לרצות (רי”ש בשוא), ולא לרצות (רי”ש בפתח). יש ספרים שניקדו בפרקי אבות “לרצות” בפתח, וזו טעות. “הלעולמים יזנח ה’ ולא יוסיף לרצות עוד” (רי”ש בשוא). וקשה לכעוס – רק לעתים רחוקות. פעם הרב עובדיה היה מישהו שחירף אותו וביזה אותו, וכתב מודעה למטה “הספד של הרב עובדיה בשעה כך וכך”, והרב היה אמור ללכת משם לבית הכנסת ויראה הספד עליו, מה קרה? רשע היה. אבל בבוקר באו אנשים זריזים והורידו את זה. אח”כ הבן יבדל לחיים ר’ משה היה במקום אחר, והוא בא אל הרב והתחנן ונישק את הרגלים, “מחילה מחילה מחילה”. ומחל לו. אם היה מישהו אחר, הייתי אומר לו: אל תמחול לו, רשע כזה.

ובשעה שביקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפצה – מכל הלב. ואפילו היצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור. וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון – לב נכון, לב בריא. אבל הגוים – עובדי אלילים. ערלי לב אינן כן, ועברתם שמורה נצח – אם יש להם שם רע על מישהו, זה לכל החיים. וכן הוא אומר על הגבעונים, לפי שלא מחלו ולא נתפייסו – נאמר בהם. והגבעונים לא מבני ישראל המה – וכי לא ידענו שהם לא מבני ישראל? אלא הפסוק אומר שדוד המלך אמר להם: תמחלו למשפחת שאול המלך, זה המלך הראשון שעמד בישראל ומסכן נהרג הוא ושלושת בניו ונשארו כמה בודדים, אמרו לו “לא מוחלים”. מה עזר להם? עזר להם שמזכירים אותם לגנאי לכל הדורות. ואינם ידועים מי הם.

צריך אדם ללמוד מדות טובות. מי שאין לו מדות טובות הוא מסכן, “נמשל כבהמות נדמו”. ה’ יזכנו ללכת בדרך ישרה וטובה, אמן כן יהי רצון.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉