הלכה יומית (שני) – יום פטירת מרן החיד”א ע”ה

היום אחד עשר באדר – פטירת הרב חיד”א ע”ה. הוא נפטר לפני מאתים ושש עשרה שנה, כמנין “אריה”.

הוא היה אדם גדול מאד, והיה עניו, וכך דבריו נתקבלו בכל תפוצות ישראל. כאשר אדם מדבר בתקיפות, דבריו לא מתקבלים, אדם צריך לדבר בענוה. דוגמא אחת מהענוה שלו, הוא כותב בברכי יוסף שכל הקושיא של מרן וכל האחרונים למה עושים שמונת ימי חנוכה, הרי היה שמן ללילה אחד, וצריכים לעשות רק שבעה. אז הוא אומר שיש גירסא בשאילתות “שלא היה בפך השמן אפילו ללילה אחד”, וממילא הקושיא הלכה, כי אין שם אפילו ללילה אחד. אחרי שנים, הגאון רבי ישעיה פיק בעל ההגהות במסורת הש”ס, כתב ספר על השאילתות, וקרא לו “שאילת שלום”, ודובר שלום לכל זרעו… ושם כתב את החידוש הזה. מישהו אחר מה היה כותב? “כבר קדמוהו רבנן”… או “כבר קדמתיו אני הצעיר בברכי יוסף”. אבל הרב חיד”א לא כותב ככה, אלא “יתוש קדמו במעשה בראשית”, אני יתוש לעומת הגאון הזה. הוא קורא לו “סיני”, כי יש לו זכרון מיוחד, אבל הרב חיד”א יותר ממנו. והוא כותב “יתוש קדמו במעשה בראשית”, שתי מלים.

צריך ללמוד מזה, אם אתה רוצה שדבריך יתקבלו אל תכתוב בתקיפות, אל תכתוב בחריפות. יש אחד שחולק כל השני, וכותב “רוצח הוא”. רוצח הוא? אתה רוצח, לא הוא. איזה סגנון זה?! התורה מלמדת רק בענוה. בית הלל זכו שנקבעה הלכה כמותם, כי היו ענוים ונוחים לבריות.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉