הלכה יומית (שני) – יום השואה והגבורה ולהתרגל בתפלה לה’

היום תשעה ימים לעומר, שהם שבוע אחד ושני ימים. הרחמן הוא יבנה בית המקדש ויחזיר העבודה למקומה, במהרה בימינו אמן.

מי שברך אבותינו הקדושים הוא יברך את חיה אידה בת מיליה, אמו של עמי מימון. ה’ יתברך ישלח לה רפואה שלימה, ובריאות איתנה, ואורך ימים ושנות חיים, וכן יהי רצון ונאמר אמן.

השבוע הזה יש “יום השואה והגבורה”, כ”ז בניסן. בזמנו בגין המנוח אמר לדחות את זה לתשעה באב, כי זה לא מתאים לחודש ניסן, וכי יום השואה היה יום אחד? שש שנים היתה השואה. רק שביום הזה התגברו כאילו כמה יהודים, אבל בסוף שרפו את כולם. ויש אומרים שאדרבה הם לא עשו ככה, ויכול להיות שהיה נמלט מהם אחד או שנים או עשרה. ואי אפשר לדעת. לכן יום השואה מתאים להיות בתשעה באב. ולא שמעו לו.

אבל צריך לדעת שביום הזה באים כל חברי הכנסת, ושואלים: איפה אלקים היה בשואה? איפה הוא היה? איפה הוא היה? והכל דברי כפירה. אין אף אחד שיאמר להם שהמלים האלה “יום השואה והגבורה” יש בהם אותיות הוי”ה – יום זה י’, השואה זה ה’, והגבורה זה ו’ ה’. זה שם הוי”ה. יש פסוק ביחזקאל “וה’ שם היה”, הוא היה שם. ויש לו סיבות משלו למה הביא את השואה.

קיבלתי ספר נפלא מאד, איני זוכר מי המחבר (והעורכת היא חנה פרץ אשתו של רבי יוסף פרץ), שמספר שבלוב הם הגיעו כמה פעמים לידי סכנה ממש, ואמא שלהם היתה מתפללת בפשטות גמורה, וקוראת תהלים בדמעות, ואח”כ היו קורים נסים על נסים על נסים על נסים. לא יכולתי לסגור את הספר הזה עד שגמרתי אותו, זה משהו מיוחד. לא נראה שהם היו כ”כ צדיקים, והאשה מתפללת כנראה בגילוי ראש, וככה היו בלוב לפני מאה שנה אנשים לא כ”כ צדיקים, אבל האמונה הפשוטה היתה מהלב, ובאמונה הזאת אפשר להחיות מתים, “וצדיק באמונתו יחיה”.

לכן אדם יתרגל שעל כל בעיה או כל צרה שיש לו, ירים עין למעלה, ויגיד: “רבון העולמים תעזור לי בצרה הזאת, תעזור לי בבעיות האלה”, ויראה נסים ונפלאות.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉