הלכה יומית (שלישי) – א. ברכת כהנים ב. לימוד ליל שבועות.

היום שמונה ושלושים יום לעומר, שהם חמשה שבועות ושלושה ימים. הרחמן הוא יבנה בית המקדש, ויחזיר העבודה למקומה במהרה בימינו, אמן.
והיום גם כ”ג באייר, זיו לחודש זיו.

בברכת כהנים צריכים הכהנים להתקרב אחד לשני, לא אחד במזרח ואחד במערב, כתוב “באהבה”, לברך את עמו ישראל “באהבה”, הם אוהבים קודם כל אחד את השני, הם אוהבים ודאי, אבל מה המרחק הזה?! עד שאני אומר: תמיד יש כהן אחד ואומרים “כהנים”, מה כהנים? אלא יש עוד אחד שם בקצה בית הכנסת… כדאי להיות קרובים אחד לשני.

דבר שני, בליל שבועות יש לימוד. הלימוד הזה לא כולם נוהגים בו, וכל אחד לומד משהו אחר. יש כאלה לומדים גמרא מסכת ביצה, ומתחילים להתפלפל בקצות החושן וכו’. אבל יש לימוד קבוע שנתקן לפני כמה דורות, בימי מרן פחות או יותר (אולי קצת לפניו), והיו לומדים תורה נביאים כתובים, מדרש של מתן תורה, יש עין יעקב ויש גמרא. אדם יקרא מה שהוא מבין יותר, מה שנוח לו יותר. בגמרא יש יותר מדי פלפולים, מתיבי מתיבי מתיבי, הא מני רבי יוסי, וכן על זו הדרך. המדרש חלק, “חלק משמן חכו”. ויש תרי”ג מצוות, ויש זוהר. הזוהר הזה האשכנזים לא רגילים בו, מה הם עושים? קוראים פרק יצירה אחד או שנים קוראים מתחלת “אדרא רבה” עד “פתח רבי שמעון ואמר” וזהו, כל ההמשך כולו הם לא קוראים, “אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום”.

בחוץ לארץ היינו קוראים את הכל, כולם היו עייפים, אחד נרדם ואחד מעיר אותו “קום”. ככה כותב בעל כתר שם טוב גאגין, שאבא וסבא שלו היו מקובלים גדולים בירושלים, הלך לרומי ראה עולם כולו חרב, חרב ממש, אנשים אומרים לו בלחש: “תביא לנו איזה קמיע”. אתה מחלל שבת, איזה קמיע מועיל לך? אחד חנותו פתוחה בשבת ורוצה קמיע, ומבקש בלחש “תביא לי איזה קמיע”. ככה היו אנשי “מרץ”, כופרים בגלוי ובסתר, והולכים לרבי יצחק פרץ ומבקשים: “תביא לנו קמיע מהרב יצחק כדורי”. שמים אותו כאן. והוא מספר, יש לו ספר “כתר שם טוב” שאומר שם: בליל שבועות כמה רבנים קוראים, אחד נרדם, אחד נוחר, אחד מתעייף, אומר לו “קום קום”, והוא לא עונה לו. לכן אנחנו נוהגים ככה, הרב עובדיה אומר לחלק את הקטעים של הזוהר, שכל אחד יקרא קטע. ואפשר שכולם יקראו ביחד כל אחד קטע, וכל אחד יקרא מה שיכול.

ויש גם “אדרא זוטא”. הרב בן איש חי אומר שזה מנהגו של רבנו האר”י ז”ל שהיה קורא גם אדרא רבה וגם אדרא זוטא, גם בימי זקנתו. קודם כל, רבנו האר”י חי 38 שנים, מה זה “ימי זקנתו”, ואיפה המנהג הזה? אלא זה לא הרב האר”י, זה הרב חיד”א. הוא קרא את זה בספרי החיד”א ואח”כ התבלבל ונתחלף לו זה בזה, זה לא הרב האר”י אלא זה הרב חיד”א. והרב חיד”א איך נודע המנהג הזה? אלא יש לו יומנים שהיה כותב: שנה פלונית קראתי ולמדתי, אז בשנת תקל”ח פחות או יותר (וחוזר על זה פעמיים ושלוש) היה קורא את שתי האדרות. פעם אחת קראתי שתי האדרות.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉