הלכה יומית (שלישי) – אוכל ושתיה לבהמה

בן איש חי שנה ראשונה (פרשת בחקתי): אסור לטעום עד שיתן מאכל לבהמתו, או חיה ועוף שיש לו בביתו – עד כדי כך שאם אדם אמר “המוציא לחם מן הארץ” ואח”כ אמר נזכרתי שלא נתתי אוכל לתרנגולים, זה לא נקרא הפסק.

דמזונותיהם עליו, דכתיב “עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת” – שמעתי פירוש יפה מר’ יהונתן מאזוז ז”ל, ששמע אותו מסבא, על הפסוק הזה, שיהיה הרבה עשב בשדך לבהמתך והעיזים והכבשים יאכלו הרבה, ואז ואכלת אותם ושבעת, כי יהיה להם הרבה שומן ובשר. אבל זה לא הפשט, אלא קודם כל לבהמתך ואח”כ ואכלת ושבעת.

ורק בשתיה אדם קודם לבהמה, דכתיב והשקית את העדה ואת בעירם – יש מביאים פסוק אחר מרבקה אמנו, שאמרה קודם כל “שתה אדוני” ואח”כ “גם לגמליך אשאב”. ונראה שזה לא כ”כ מוכרח, משתי סיבות: סיבה ראשונה, זה לפני מתן תורה. וסיבה שניה, הגמלים יש להם מחסן בגוף שיכולים ללכת שבועיים בלי לשתות מים ויכולים להסתדר, אז מה הבעיה? היא אמרה גם לגמליך אשאב כי הגמלים לא כ”כ צמאים, אבל בעלי חיים אחרים מנין לנו?! לכן הביא פסוק “והשקית את העדה ואת בעירם”.

היום אחד ושלושים יום לעומר, שהם ארבעה שבועות ושלושה ימים. הרחמן הוא יבנה בית המקדש, ויחזיר העבודה למקומה, במהרה בימינו אמן.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉