הלכה יומית (שישי) – א. “פרו וישרצו וירבו ויעצמו”. ב. “את פתום ואת רעמסס”.

“ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד”. אמרו חכמים שהיו יולדות ששה בכרס אחת. זה מבטל טענת בן גוריון שאמר: איך בתוך מאתים ועשר שנים משבעים נפש נעשו ששים רבוא – שש מאות אלף גברים לבד מטף? אלא שהיו יולדות לא בדרך הטבע.

והיו כאלה שאמרו: לא יתכן ששה בכרס אחת, שמענו רק על תאומים שלישייה ורביעייה, זה הכל. אבל פעם בדורנו היה באמריקה שבעה בכרס אחת! שבעה ילדים נולדו לאשה אחת. עד שכל אמריקה אמרה שצריכים לעזור להם, אחד תרם בית ואחד תרם מטה ואחד תרם איזה דבר, משהו מדהים. ונדמה לי שכולם נשארו בחיים. בדרך כלל אם יולדים הרבה ילדים לא כולם נשארים בחיים, אלא הם חלשים ורזים ואחד מת וכו’. לכן התורה אמרה פרו וישרצו וירבו “ויעצמו”, – שהיו עצומים וחזקים, ואפילו שבדרך הטבע אם נולדים הרבה ביחד זה לא יתכן.

ואם יגידו שבימינו יש התפתחות של הרפואה, הנה היה סיפור כזה לפני מאות שנים, אשה אחת ילדה ברוסיה תשעה ילדים, וקראו להם “חזירים”, כי היו כמו חזירים שנולדים הרבה. אז יש דבר כזה. כל סיפור כזה צריך ללקט ולאסוף אותו. וכתבתי את זה בפירושי על ההגדה.

*

בהמשך אח”כ נאמר: “ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתום ואת רעמסס”. מה זה פתום ורעמסס? חכמים אמרו: “פתום” – פי תהום בולעו. “רעמסס” – ראשון ראשון מתרוסס. אם בונים משהו זה נבלע. מאי נפקא מינה? נפקא מינה שאם אדם בונה ורואה שכר לעמלו, הוא שמח בזה. הנה יש הרבה ערבים בונים כאן את הארץ, אף אחד לא אומר “אנחנו לא יכולים”, אדרבה הם יכולים טוב מאד, והם גם פטורים ממס הכנסה, פטורים מהצבא, ופטורים מהכל. אבל כשאדם עמל בחנם, למשל יאמרו למישהו: תשמע תמלא כל יום את הדלי הזה מים, אבל הדלי הזה יש בו נקב, אז הוא ממלא ונשפך ממלא ונשפך, ואין לו טעם בחיים. לכן “פתום – פי תהום בולעו, רעמסס – ראשון ראשון מתרוסס”, עושים כל מיני לבנים ונופלים. וזה דבר שמעייף, ולא נותן חשק לעובד לעבוד.

דרך אגב, “רעמסס” (ע’ שוא נח ומ’ שוא נע) זו היחידה בתורה. בכל המקומות כתוב “רעמסס” (ע’ פתח ומ’ שוא נח), אבל זה “רעמסס” (ע’ שוא נח ומ’ שוא נע). אבן עזרא אומר שהם שני מקומות שונים: “רעמסס” (ע’ פתח ומ’ בשוא נח) זה מה שבנו ישראל, “רעמסס” (ע’ שוא נח ומ’ שוא נע) היתה עוד לפני כמה מאות שנים, עוד בזמן יוסף כתוב “במיטב הארץ בארץ רעמסס”.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉