הלכה יומית (שני) – א. יום טוב. ב. משלי ואזהרות בשבועות.

היום שבעה ושלושים יום לעומר, שהם חמשה שבועות ושני ימים. הרחמן הוא יבנה בית המקדש, ויחזיר העבודה למקומה, במהרה בימינו אמן.

בן איש חי שנה ראשונה (פרשת במדבר ה”א-ב’): ברכת שהחיינו בקידוש הלילה – של שבועות. צריך לברך בשני הלילות – מדובר בחוץ לארץ. ויש שנוהגות לברך “שהחיינו” בהדלקת הנרות בכל יום טוב שיש בו ברכת שהחיינו בקידוש – לאפוקי שביעי של פסח שאין בו שהחיינו בקידוש אז גם האשה לא תברך. וזה מנהג של בגדאד בלבד, אבל לא מחייב בכל המקומות.

קידוש בלילה הראשון צריך להיות אחרי צאת הכוכבים – “צאת הכוכבים” הפשוטה שלנו, 18 דקות אחרי השקיעה, ובדרך כלל אחרי ערבית כבר הגיע צאת הכוכבים. ולא צריך להחמיר צאת הכוכבים של רבנו תם ח”ו… במיוחד בצרפת צאת הכוכבים של רבנו תם ב- 11 בלילה, מה נשאר מהלילה? כלום.

ואם קידש מבעוד יום, תוכל האשה להדליק הנרות מבעוד יום, ולא חשיב מכין מיום ראשון ליום שני – מדובר בחוץ לארץ, אבל לנו יש יום אחד ב”ה. רק שיש לנו בעיה עם האזהרות, כי אין לנו זמן לקרוא גם אזהרות גם משלי וגם רות, וגם וגם וגם, “וגם מבני התושבים”… לכן יש דרך, שנקרא משלי כבר לפני שבועות, יותר טוב מאשר אזהרות לפני שבועות, כי משלי לפני שבועות זה יפה מאד. כל הבטלנים אומרים לתינוקות והבחורים שלנו: אתם התוניסאים והג’רבאים קוראים משלי, אנחנו לא קוראים. ומה יצא מזה? הרבה תלמידי חכמים גדולים לפני אלף לא ידעו פסוקים של משלי. פעם ופעמיים ושלוש רש”י אומר פסוק של משלי כתוב כאן, והוא לא כתוב כאן, אלא כתוב כאן וכאן, למה? כי לא קראו משלי. אם רק קראו משלי פעם בשנה. המוסר של משלי כ”כ יפה כ”כ נפלא וכ”כ נחמד, חבל. לכן אדם צריך לקרוא משלי לפחות פעם אחת בשנה, שיהיה בקי במשלי ובקי בכל המוסרים שלו, ואז ימצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉