הלכה יומית (רביעי) – עד דרוש אחיך “אותו”

בגמרא בבא מציעא יש בעיה אם סימנין דאורייתא או מדרבנן. מחזירים את האבידה בסימנים, כי לא כל אחד יכול לדעת אם זו השמלה של פלוני או של פלוני, אז אם יבוא אחד ויאמר זו השמלה שלי, אומרים לו: תן סימן. אם נותן סימן מובהק זה בסדר, ואם נותן סימן בינוני יש כללים והלכות בזה. אבל האם להחזיר אבידה בסימנים זה מן התורה או זה מדרבנן. ולא נפשטה ההלכה הזאת.

בזוהר משמע שזה מדאורייתא, כי הזוהר אומר שכל “אתו” שבתורה חסרים וא”ו, חוץ משתים: מקום אחד, “עד דרוש אחיך אותו” – אותו בוא”ו. למה? לומר שתדרוש מאחיך את הסימן של האבידה. והמקום השני בעוג, “אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו” – אותו בוא”ו. כי לפי אחד המדרשים עוג היה אליעזר עבד אברהם, וכיון שהוא נימול משה רבנו פחד מהאות של המילה שלו, כי יש לו זכות. כמו שיבוא אחד ויגיד “מל אותי הרב עובדיה”, זה בשבילו דבר גדול מאד. וזה מל אותו אברהם אבינו. לכן אמר לו הקב”ה: “אל תירא אותו”, כלומר אל תתייחס לאות שלו, כי הוא עשה הרבה עבירות. וא”כ לפי הזוהר שני אלה “אותו” בוא”ו.

אבל בספרי תורה שלנו כתוב “אתו” בלי וא”ו. מה הדין? הרדב”ז אומר שהולכים אחרי המסורת שלנו, וכותב: היה אחד שלקח ספרי תורה והוסיף בהם וא”ו על פי הזוהר, והלכתי ומחקתי את הוא”ו, כי אם כל אחד ימצא מדרש ויפסוק על פיו זו סכנה. רבי עקיבא איגר בגליון הש”ס (שבת דף נ”ה ע”ב) הביא רשימה ארוכה לאורך כל העמוד, עשרים מקומות אולי יותר, שהגמרא אומרת דבר אחד והמסורת אומרת אחרת, ולהלכה הולכים אחרי המסרה.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉