הלכה יומית (רביעי) – חיתוך פירות וירקות בשבת.

אבן עזרא מספר שפעם פגש אותו קראי או צדוקי אחד, ואמר לו: החכמים שלכם טועים שאומרים “איזהו מקומן של זבחים קדשי קדשים שחיטתן בצפון”, הרי זבחים בתורה זה רק שלמים, כי יש עולה ויש זבחים, וכמו שכתוב בפרשת אחרי מות “אשר יעלה עולה או זבח”. וגם כתוב “ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה’ אלקיך ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל”. אם כן זבחיך זה שלמים שהבשר נאכל, ועולותיך זה הבשר והדם שהכל הולך. אז למה אומרים “איזהו מקומן של זבחים קדשי קדשים שחיטתן בצפון”? הרי קדשי קדשים לא נאכלים בכלל.

אמר לו אבן עזרא: אם אני מראה לך שבתורה כתוב לשון “זבח” על עולות, מה תגיד? אמר לו: אין דבר כזה. אמר לו: הנה “מזבח אבנים תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך”, וזבחת עליו – עולותיך ושלמיך, משמע שגם עולות נקראים “זבח”.

*

בזה אני למדתי לתרץ קושיא של רבי דוד חדאד שיהיה בריא, וזו קושיא גם של רבי חיים קנייבסקי ועוד כמה רבנים. הרמב”ם כותב שהארבה הכשר כלומר החגבים הכשרים לא צריכים שחיטה, אלא אפשר לאכול אותם כמות שהם, ולעשות מהם צ’יפס (ככה היו עושים במרוקו)… שנאמר “ואסף שללכם אוסף החסיל” (ישעיה ל”ג ד’), “אוסף החסיל” זה כמו “דגי הים יאסף להם ומצא להם” שלא צריכים שחיטה, כך גם החסיל לא צריך שחיטה.

אז הקשה רבי דוד, הרי חסיל זה מין טמא, כי הפסוק אומר “את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו את החרגול למינהו ואת החגב למינהו”, ואת החסיל לא נאמר, כי החסיל אסור לאכול אותו, אז איך אתה אומר לי שהחסיל הזה אוספים אותו ואוכלים אותו? ואחר כך מצא כמה אחרונים שהקשו את זה. אבל אפשר לומר “חסיל” גם על ארבה כשר, שנאמר “כי יחסלנו הארבה” (יש פסוק כזה בפרשת כי תבא), אז הפועל “יחסלנו” נופל גם על הארבה, וא”כ הפסוק מדבר על חסיל כשר. וראיה לדבר, שכתוב “אוסף החסיל”, מי יאסוף אותו? אם הוא חי והוא בורח בשביל מה יאספו אותו? אלא אוספים אותו בשביל לאכול, שמע מינה שהחסיל בפסוק בישעיה זה סוג של ארבה שהוא כשר.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉