הלכה יומית (ראשון) – רבי חי טייב לא מת

היום ארבעה עשר באייר הילולת רבי מאיר בעל הנס, ורבי שמעון בר יוחאי ההילולא שלו בי”ח באייר, באמצע יש לנו הילולא מיוחדת לחכמי תוניס, הילולא של רבי חי טייב המכונה “רבי חי טייב לא מת” למה קוראים לו “לא מת”? מספרים שמי שחרט את המציבה כתב: מת ביום פלוני. בלילה בא אליו הרב בחלום, כמעט בא לחנוק אותו. אמר לו: ‘צדיקים במיתתן קרואים חיים’ ואתה תכתוב “מת”?! אמר לו: מה אני יעשה כבר כתבתי, אמר לו: תוסיף תיבת “לא” בין השורות. ככה העיד רבי משה חדאד ז”ל (מי שנפטר לא מזמן בגיל 98) שהוא ראה את זה בין השורות, אבל אני ראיתי העתקה מהמציבה הזאת, לא כתוב שזה נכתב בין השורות, אלא “לא מת” ישר. אולי ראה בחלום עוד לפני כן, יכול להיות.

עכשיו, יש לנו עוד דבר כזה בגמרא (תענית ה’ ע”ב), יעקב אבינו לא מת. ואמרו יעקב אבינו היה אמיתי “תתן אמת ליעקב”, ‘אמת ליעקב’ תקח את הלמ”ד של ליעקב שים אותה בהתחלה יצא לך: לא-מת יעקב, ורבי חי טייב בגימטריא יעקב אבנו. והיה גם כן ישר ואמיתי. אין לנו הרבה מכתב ידו, היה כותב, אבל יש אומרים שאמו או אשתו שרפה את הכתבים, חשבה שזה סתם והגיע פסח צריך לנקות את הבית. והיה לו צער גדול מזה, לכן היה שותה כל הזמן ערק, להשכיח את צערו. אבל הנסים שמספרים עליו, כותב מישהו כמו הבעש”ט במופתיו ובנפלאותיו. מה שאומר, ויקם לך. “תגזר אומר ויקם לך”. לכן השארית של הנר הזה [שהדליקו בבית כנסת לכבוד רבי מאיר בעל הנס] לא נוכל להשאיר אותו עד שיכבה, נקח אותו הביתה ונדליק את זה ביום ט”ז באייר.

יש אומרים: לא, ההילולא שלו לא באייר, אלא עושים אותה בי”ט בכסלו, ככה היו עושים כל הזמן התוניסאים, אח”כ קבלתי העתקה מהמציבה הראשונה משנת תרס”ט, היה יהודי אחד שהעתיק כמה מצבות וביניהם המצבה הזאת. שאלתי פעם את הרב גץ – הרב של הכותל על זה, אמר לי: אני עשיתי מחקר, מה עשית מחקר? המחקר הוא שבי”ט כסלו פטירתו, ולמה עושים בט”ז באייר? מכיון שהיו מפחדים מהנאצים והיו מסתתרים בין הקברות, הנאצים לא יורים על קברות, מתים כבר. אז היהודים הין בין הקברות של החכמים ויושבים שם ומתפללים וצועקים ובוכים, והנאצים יצאו בחודש אייר, לכן כתבו שרבי חי טייב נפטר בחודש אייר. ע”כ. אבל זה לא נכון, זה “חלום פרעה אחד הוא”. שהרי מי שהעתיק את נוסח המציבה זה היה בשנת תרס”ט, לפני מלחמת העולם הראשונה וכל שכן השניה, והוא כתב את זה, שזה ביום ט”ז אייר, העתקנו את זה בספר ‘תולדות חכמי תונס’. אז אין ספק בדבר. טעו, אתה יכול לטעות תמיד. לכן ההילולא האמיתית היא בששה עשר באייר, באמצע בין רבי מאיר בעל הנס לרבי שמעון בר יוחאי.

היה עושה מופתים, היה עושה נסים ונפלאות. היתה אשה אחת שהיתה מנקה בבית שלו או משהו אחר, לא זוכר בדיוק, פעם היא חלתה וזה היה אחרי פטירתו, אמרה: רבי חי בירך אותי לאריכות ימים ושנים ואני הגעתי רק לגיל שמונים, יש לי עוד זמן, וחיתה עוד עד גיל מאה. הברכה שלו ברכה. פעם היה באיזה מקום ואמר לאשתו: תביאי את האוכל, אמרה לו: אתה לא יודע שהרבנים גזרו תענית ציבור?! אמר: מה תענית ציבור? מה זה, עשרה בטבת? י”ז בתמוז? אמרה לו: לא, יש עצירת גשמים. אמר: אה, עצירת גשמים, אני לא יכול לעמוד ככה. אמר: ריבון העולמים! אני לא יכול לעמוד בתענית, ומאידך אני לא רוצה לבטל את הגזירה של הרבנים, אז לכן תוריד גשם. ירד גשם חזק מאוד, אמר: לא, לא כך צריך להיות הגשם, זה גשם זה?! זה מבול! תעשה אותו לאט, טיפות טיפות. ירד טיפות טיפות, אמר: זה טיפות טיפות בשביל תינוקות לא בשביל גדולים, ירד בנוני. היה לו שכן נוצרי, בבנין שלו היה גר נוצרי, מיד הלך לבעל הבית שלו אמר לו:אני רוצה לצאת מהבנין הזה! אמר לו: למה? ענה: יש שמה אריה חי שמפקד על השמים “לא ככה לא ככה”… מה שאומר זהו זה. מחר יפקד עלי שאני אמות, איך אני אחיה אם הוא יקלל אותי? אמר לו: בוא נלך אליו. דפקו על דלת ביתו של הרב, אמר לרב: אתה מקלל אותו? אמר הרב: הוא לא עושה רע למה שאקלל אותו, הוא נוצרי ג’ברא דבבר ראסך אנחנו צריכים לתת לו דין וחשבון? שאל הנוצרי בעצמו: אתה לא תקלל אותי? אמר לו הרב: כן, כן. לא אקלל אותך. שמח השכן שמחה גדולה ואמר: טוב אני נשאר בבית הזה.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉