הלכה יומית (ראשון) – מהלכות יין נסך

יש שני סוגי “יין נסך” (או יותר נכון יין-נסך, י’ בצירי, כי זה “יין” בסמיכות). יש יין שנסכו אותו לעבודה זרה, וככה היה בזמן הגוים של פעם, ואולי גם עד היום הזה. ויש “סתם יינם”, יין שעשו אותו הגוים לא לשם עבודה זרה, ואפילו יין שלנו, אלא שנגע בו הגוי והוא נאסר. זה נקרא “סתם יינם”. אבל מתי נאסר? דוקא אם הגוי שכשך, שלקח את הכוס או הבקבוק וניער אותו. אבל אם הבקבוק סתום, או שהוא לא שכשך רק העביר אותו ממקום למקום, מותר.

יש מקובלים שמחמירים אפילו הגוי ראה את היין. רבי ניסן פינסון ע”ה היה עושה ככה. הוא אמר לי: לפני שיבוא הגוי לנקות את הבית, אנחנו מכסים את כל היינות שלנו. שאלתי אותו: למה אתה מכסה אותם? אמר לי “שהגוי לא יראה אותם”. הבן איש חי מביא בשם הרב ריקאנטי, מקובל לפני 700 שנה, שאומר שכדאי שהגוי לא יראה את היין שלנו. אבל מן הדין שיראה או שימות, מה אכפת לנו… אבל אם הוא שכשך וטלטל את היין – אם הבקבוק פתוח הוא נאסר, ואם הבקבוק סגור לא נאסר.

ולכן תמיד אדם צריך להזהר שלא להשאיר בקבוקים פתוחים. לפעמים באולם עושים ככה, כל אחד שותה קצת ומשאיר את הבקבוק פתוח, ובא העובד שם שהוא מסתמא לא שומר שבת, ולוקח את כל היינות ומערבב אותם אחד בשני כי כולם אותו יין, ואינו יודע שעל ידי הערבוב שלו יכול ליאסר היין. לכן כדאי שאדם יזהר בזה, ולא ישתה וישאיר קצת, אלא יגמור הכל, ויאמר לחבריו: בואו נעשה “מסיבה של יין”… וממילא אין חשש בזה.

ברוך ה’ לעולם, אמן ואמן.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉