הלכה יומית (ראשון) – א. שומע “תפלה” בדגש. ב. שהחיינו בליל שני של חנוכה.

“כל צדיק יעמלו רבבי טריק” – כל מי שהוא צדיק ה’ יתברך עושה לו דרך להתמודד בחיים. “צדיק” [בביטוי קו”ף], לא צדיכ…

*

דבר שני, שומע “תפלה” [ל’ בדגש], לא תפילה [ל’ רפויה]. כי תפילה [פ’ צירי ול’ רפויה] פירושו תבשיל בלי טעם, “היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות”, זה פסוק באיוב. “תפל” זה כמו משקל “זקן” “כבד”. כבד – כבידה, תפל – תפילה. ואילו “תפלה” למ”ד בדגש, כי השרש של המלה פל”ל. מנין לנו שהשרש של המלה פל”ל? כי ויתפלל זה כמו ויתלבש, שהשרש שלו זה לב”ש, אז ויתפלל כמו “ותתפלל חנה” השרש פל”ל. ואם כן ביחיד “תפלה” – הדגש בלמ”ד בא להשלים את הלמ”ד החסרה.

לכן אומרים שומע “תפלה” – ל’ בדגש. לא שומע “תפילה”, שתהיה תפילה שאין לה טעם ולא ריח… צריך להיזהר, יש תפלה ויש תפילה, ותפילה פירושו דבר שאינו עיקר, דבר שהוא טפל, כמו “אכל מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו”. הפת היא לא העיקר, הוא לא רוצה לאכול פת, רק שזה מלוח יותר מדי ורוצה לאכול לחם. לכן צריך להיזהר בביטויים האלה.

*

הלכה אחת מדיני חנוכה: מי שלא היה בביתו בלילה הראשון, ואשתו הדליקה ובירכה כל הברכות, מחר כאשר יבוא להדליק, יברך גם “שהחיינו”, כי הוא לא נפטר בברכת אשתו, הוא לא שמע ולא ענה ולא סמך, איך תבוא בלי שהחיינו? עליך לומר “שהחיינו”.

אמנם יש מחלוקת בפוסקים בזה, אבל זאת ההלכה. הרב עובדיה פעם אמר שלא יברך, כי ספק ברכות להקל, אבל אח”כ במשנה האחרונה שלו כתב שיברך. וככה גם דעת רבי כלפון, וכתב שבעה טעמים לזה, אבל “להלכה ולא למעשה”, הוא היה מפחד כי כתב את זה בצעירותו. אבל ההלכה היא שיכול לברך. ואם אדם “עקשן” ו

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉