הלכה יומית (ראשון) – א. רביע ושני גרישין. ב. המלה “יהיה”.

פעם אחת יצחק רבין התפלל בליל כיפור בבית הכנסת הגדול של תל אביב, והיה שם חזן מיוחד שיודע לסלסל בקול נעים מאד. וכשהגיע לקריאת שמע, “והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה”, סלסל בשני גרישין של “לאהבה” עד שרעשו אמות הסיפים… אח”כ אמר לי אותו חזן, שראש הממשלה כמעט בא ליפול מהכסא מרוב הנעימות שעשה ב”לאהבה”… אבל על פי הדקדוק לא עושים ככה, אלא ברביע מאריכים יותר משני גרישין. לכן “והיה” – רביע (מאריכים הרבה) אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצוה אתכם היום “לאהבה” – שני גרישין (מאריכים קצת). וכל פעם שתמצא רביע ושני גרישין, הרביע מפסיק יותר.

הנה דוגמא בפרשת ויגש, “ועתה (רביע) לא אתם (שני גרישין) שלחתם אותי הנה”, המלה “ועתה” מפסיק יותר, כי הכוונה: ועתה – לא אתם שלחתם אותי הנה. אבל אם אתה אומר ועתה לא אתם – שלחתם וגו’, מה לא אתם? אתם אפס… לא ככה, אלא: “ועתה” רביע מפסיק גדול, “לא אתם” שני גרישין מפסיק קטן. וכל פעם שתמצא רביע ושני גרישין, הרביע מפסיק יותר גדול.

*

ועוד דבר, המלה “יהיה”, רוב העולם היום לא מבטאים אותה. כתוב בספרים שנדפסו בג’רבא במלה “יהא” שלמא רבא, הם לא מבטאים אותה, וכתוב “הי” שלמא רבא – איפה שלמא רבא? או הי פירושה אין, כמו שיש אומרים אי אפשר (אי אל”ף צירי). אבל צריך לומר “יהא” בארמית, ולבטא את הה”א. ובעברית “יהיה” – יו”ד ה”א יו”ד ה”א.

אלו שני דברים שצריך לשים לב עליהם, בכל מקום שאדם מתפלל או קורא בתורה. ואם אפשר גם אם מדבר עם חבירו, יאמר לו “יהיה” כמו שצריך, ואם יאמר לו חבירו מה קרה לך? שילמד אותך לדקדק, אין דבר, גם זה טוב…

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉