הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א – א. עניית “ברוך הוא וברוך שמו”. ב. להיזהר באמירת “ברוך ה’ המבורך לעולם ועד”

ראיתי בשם הגאון מוילנא, שלא היה עונה “ברוך הוא וברוך שמו” בכלל, למה? יש שני טעמים לזה:

טעם אחד, כאשר עונה ברוך הוא וברוך שמו, החתימה של הברכה נבלעת, וכמו היום שהעולה אמר “ברוך אתה ה'”, כולם ענו ברוך הוא וברוך שמו, ואחרי זה לא שמעו שאמר “נותן התורה”, אז מה עשינו בזה?! עניית “ברוך הוא וברוך שמו” זה לא חובה, אלא זה מנהג שנהג אביו של הרא”ש. ולכן בכל מקרה שאתה יכול לבלוע את המלים, או שלא לשמוע את המלים, לא כדאי לענות את זה. וטעם שני, כותב רבי ברוך אפשטיין, כי “ברוך הוא ברוך שמו”, עולה בגימטריא “שבתי צבי”, וכיון שהגאון היה סמוך לתקופה הארורה הזאת של משיח השקר שבתאי צבי, לכן לא היה עונה “ברוך הוא וברוך שמו” בכלל.

מאי נפקא מינה בין הטעמים? לפי הטעם הראשון, גם היום יש להיזהר מאד, כאשר הציבור עונים “ברוך הוא וברוך שמו”, המברך יחכה ולא ימשיך נותן התורה או כל ברכה אחרת, עד שיגמרו העונים לומר “ברוך הוא וברוך שמו”. ולפי הטעם השני, לא אכפת לנו מזה, כי שבתאי צבי כבר עבר, ונשכח שמו מכל העולם. אבל צריך לדעת שעניית “ברוך הוא וברוך שמו” לא תגרום לעכב את החתימה, כי היא צריכה להישמע ברור.

היה עוד אחד כאן במוצאי שבת, שאמר “ברכו את ה’ המבורך”, וכולם ענו “ברוך ה’ המבורך לעולם ועד”. אני אומר לו: תחזור “ברוך ה’ המבורך לעולם ועד”, והוא לא מבין, וממשיך עלינו לשבח. על מה תשבח? אתה אומר להם “ברכו”, הם עונים לך, ואתה ממשיך עלינו לשבח? צריך לענות אחריהם. זו גמרא מפורשת, שצריך לענות ולומר “ברוך ה’ המבורך לעולם ועד”. אמרתי לו פעם ופעמיים ושלוש, עד שראיתי שלא בסדר והפסקתי לומר לו, וגם הוא פסק מלבוא לבית הכנסת במוצאי שבת. אבל הוא עשה לי טובה, פחות כאב ראש… שילך לכל מקום שירצה, שיאמר מה שירצה, ויענה מה שירצה, וזה הכל.

לכן כל מי שעולה לתורה “שלישי”, אם הוא לא יודע לחזור טוב “נותן התורה”, כמו שהיה היום, יותר טוב שלא יעלה לתורה.

ברוך ה’ לעולם אמן ואמן.