הלכה יומית (חמישי) – א. הילולת רבי שמעון בר יוחאי ע”ה. ב. להתרגל לתת צדקה ולעודד.

היום הילולא של רבי שמעון בר יוחאי, והוא נרמז בקריאה שקראנו היום “אני ה’ אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים”, הוצאתי גמטריא רשב”י. מה הקשר? רשב”י אמר על עם ישראל “בני מלכים הם”. בתקופה הכי קשה לעם ישראל, מלכות ביתר חרבה כליל, נגדעה קרן ישראל, ולא תחזור לאיתנה עד שיבוא משיח, ככה כותב הרמב”ם. ולא חזרה עד היום הזה, בנט כערער בערבה בעוונות הרבים, מה לעשות? ואחמד טיבי עושה מה שלבו חפץ, וכולנו חלשים, כולנו לא שוים כלום. עם מטומטם, “עם סכל ואין לב” ככה אומר ירמיה הנביא, החליפו בן אדם נורמלי שיודע לדאוג לעם ישראל בחמור חמורתיים. מתפללים עליו כל יום “שובר אויבים ומכניע זדים”, זדים גימטריא מישהו, לא משנה… גם האנשים שיש לו וגם השם שלו כולם כלולים ביחד, “זדים” בלשון רבים…

אבל נאמר סיפור אחד על רשב”י, שלא כולם יודעים אותו. פעם אחת רבי שמעון בר יוחאי חלם בליל ראש השנה שבני אחותו צריכים לשלם מס לממשלת רומי שש מאות דינר. מה יכול לעשות לבטל את הגזירה? זה לא פשוט. מה עשה? מיד אחרי ראש השנה כל פעם שהיו מגיעים אליו אנשים למגבית, היה הולך לבני אחותו ואומר להם: תשלמו למגבית הזאת. הם לא רוצים לשלם, אבל הוא אומר להם לשלם, והם שילמו מסכנים. עד אמצע השנה, שהגיע מכתב ממס הכנסה: “אתם צריכים לשלם שש מאות דינר למלכות רומי”, ימח שמה ואבד זכרה. באו לרבי שמעון, מה נעשה? אמר להם: תביאו לי פנקס הצדקה שלכם. התפלאו: צדקה? מה זה קשור? הביאו לו. אמר להם: תעשו חשבון כמה עשיתם עד עכשיו. יצא להם חמש מאות תשעים וארבעה דינרים, אמר להם: נשארו רק ששה דינרים, תתנו ששה לפקיד הזה ויגמור הכל. נתנו לו ששה דינרים, ונגמר הסיפור. זה רמוז בתורה “צדקת ה’ עשה ומשפטיו עם ישראל”, צדקת – 594, ומשפטיו – ו’ זה 6, הם הלכו למשפטים ולבוקי סריקי.

לכן אדם יתרגל לתת צדקה. וכל אדם שסובל משהו, לא יגיד לי “תן לי ברכה לרפואה שלימה”, לא ככה, אומרים בערבית “רבי כלא קדה וכלא דווא” – ה’ ברא את המחלה ואת התרופה. ואני עברתי בחיים שלי הרבה מאד דברים, גם מה שלא עברתי ועברו אחרים אני זוכר פחות או יותר, ובאים ומספרים ואומרים לי “תן לי ברכה”, כי הברכה שלי תברא עולמות חדשים… כמו איזה שוטה אחד מסכן, שהיה צריך לעבור טיפול מסויים, ואחרי שעבר בא אלי ואמר לי: עכשיו איך אני אביא ילדים? אמרתי לו: מי אמר לך לעשות את הטיפול הזה? אמר לי: הרב פלוני. אמרתי לו: אז הרב פלוני יטפל בך, לא תבא אלי. ואחד אחר אומר לי “אני מתתי”, מה אעשה לך? “תחיה אותי”. אל תשתגעו. הרמב”ם כעס על המפרשים בפסחים שאמרו שחזקיה המלך גנז ספר רפואות כי אנשים היו בוטחים בספר רפואות, שזה היה ספר “אינדיקס” כמו מילון – מחלה פלונית תיקח את התרופה הזאת וכו’, ואנשים כבר לא היו צריכים כלום. והרמב”ם אומר: אוי טפשים, אם אני רעב ולא אוכל לחם אני אמות ברעב, וכי נאמר שהלחם גורם שאתה לא בוטח בה’?! הרי מי הביא לך את הלחם? הקב”ה, והוא הביא לנו את התרופות. לא יתכן כדבר הזה.

לכן בן אדם שסובל שיבוא ויספר, אולי אני אוכל לעזור לו, אולי אשלח אותו למישהו שיכול לטפל. לא תמיד אני יכול לעזור, אבל הרבה פעמים עזרתי ב”ה. היה אחד שהתגרש מאשתו והיתה לו חתונה של הבת שלו, והיה בלחץ נוראי, שלח לי מכתב: מה אני אעשה? אמרתי לו: בוא בוא. דיברתי איתו, עודדתי אותו, וכתבתי לו גם מכתב. אח”כ אמר לי: הלכתי לחתונה של הבת שלי, אף אחד לא הפריע לי, וכ”כ שמחתי, המכתב שלך עודד אותי, בנה אותי מחדש. תלמדו לעודד, תלמדו לרחם, תלמדו לתת. אל תחשבו “אח”כ יחסר לי הכסף הזה”. יש אנשים טפשים שהיו אומרים: פלוני בן אדם טוב “לא יאכד ולא יעטי” – לא לוקח ולא נותן. זו “חכמה גדולה”. אתם יודעים מה סופו של אותו פלוני? נפטר בכולירע בתונס, שרפו את הבגדים שלו, ולא נשאר לו זכר, “לא נין לו ולא נכד בעמו ולא שריד במגוריו”.

לכן תלמדו לתת, ומי שיתן הקב”ה יתן לו בכפלי כפלים, לא כפלי כפלים אלא פי עשרה פי מאה ופי אלף. תלמדו לתת, וזכות רבנו שמעון בר יוחאי תגן עלינו ועליכם ועל כל עם ישראל.

היום שלושה ושלושים יום לעומר, שהם ארבעה שבועות וחמשה ימים. הרחמן הוא יבנה בית המקדש ויחזיר העבודה למקומה, במהרה בימינו אמן.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉