פרשה בדיוק | קריאת פרשת שמות עם הארות קצרות לקריאה נכונה | הרב אמיר דאדוונד

התמקדות בכללים: קמץ גדול וקמץ קטן

מה ההבדל בין הקמץ הגדול לקטן? מדוע זה נקרא גדול וזה נקרא קטן?

תלשא ימנית ותלשא שמאלית (תרסא)

ההבדל בין תלשא ימנית לתרסא שמאלית

דקדוקים בפרשה:

“את יעקב” – מה הפירוש “את” יעקב?

“מלך חדש” – למרות שאנחנו מבחינים ומבדילים בין חי”ת לכ”ף רפויה, שזאת מהגרון וזאת מהחיך, מכל מקום יש איזו שהיא קרבה ביניהם, ולכן צריך לשים לב במילים אלו לבטא את החי”ת כהלכה, שלא תיבלע חלילה בכ”ף.

“וכאשר יְעַנּוּ אותו” – העי”ן בפתח והנו”ן בדגש חזק, והמשמעות מלשון “עינוי”, אך מי שיקרא “יַעֲנוּ” העי”ן בחטף פתח והנו”ן רפויה, יהיה זה מלשון “עניית תשובה” כלומר “וכאשר יענו אותו תשובה”. [והניקוד של היו”ד גם תלוי בזה, שאם העי”ן בפתח (במשמעות עינוי כנ”ל) היו”ד בשוא, ואם העי”ן בחט”פ (במשמעות עניית תשובה כנ”ל) ניקוד היו”ד משתנה לפתח מחמת החט”פ שאחריה].

“ויקוצו מפני בני ישראל” – יש נוהגים לעצור כאן ללוי בימי שני וחמישי, אך אין זנ נכון, כי אין זה סיום בדבר טוב, וגם העולה הבא מתחיל בפסוק “ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך” שגם הוא אינו התחלה בדבר טוב. אלא יש לעצור ללוי בסוף הפסוק הקודם “את פיתום ואת רעמסס”.

“וַתִּירֶאןָ המיילדות” – יש לשים לב שהרי”ש בסגול והאל”ף נחה (כאילו איננה), ושרש המילה הוא “ירא”. אך מי שיקרא “וַתִּרְאֶןָ” הרי”ש בשוא והאל”ף בסגול, תהיה המשמעות מלשון ראיה משרש “ראה”.

“וַיִּבֶן“, “וַיֵּיטֶב“, “וַיִּרֶב“, “וַיִּפֶן” – מתי הכוונה את אחרים (הפעיל את אחרים) ומתי הכוונה את עצמו (פָּעַל או הֻפְעַל בעצמו)?

(דרך אגב, גם “וַיַּעַש” היה צריך להיות על אותו משקל (“וַיִּעֶש“), והשתנה בגלל העי”ן הגרונית)

“מִן העבריות” – למרות שהמ”ם מנוקדת בחיריק חסר שהוא תנועה קטנה, מאריכים בו כמו תנועה גדולה, מכיון שיש בו טטעם (טרחא”).

“ותקרא שמו משה כי מן המים מְשִיתִהוּ” – שרש המילה הוא משה, ורש”י מלמד אותנו כלל, שכאשר השרש מסתיים בה”א נחה, בהטיות של המילה, כמו: “משיתִי” “משיתָ” “משינוּ”, הה”א מתחלפת ביו”ד. ולכן אע”פ שמשרש “אכל” אומרים “אכלתי“, משרש “שתה” לא אומרים “שתהתי” אלא “שתיתי“. וכן גם כאן במקום “משהתיהו” אומרים “משיתיהו“.

מכל מקום יש לשאול, מנין ידעה בתיה בת פרעה לשון הקדש שלפיה קראה לו “משה”? ישנם שני תירוצים ידועים, ויש תירוץ חדש ומפתיע של ר’ חיים כהן שליט”א, ובזה מתיישב מדוע כתוב בתורה “משיתהו” בלי יו”ד לאחר התי”ו.

“ומשה היה רועה (תביר) את צאן (תביר נוסף) יתרו חותנו” וגו’ – יש לשים לב לכלל שלמדנו, שכאשר יש שני טעמים מפסיקים זהים בממלכה אחת, השני מפסיק פחות מהראשון, ולכן יש לסמוך “את צאן” להמשך, כלומר “את צאן יתרו חותנו”

“ויאמר עוד אלקים” – על מה חוזרת המילה “עוד“? תלוי באיזה טעם ננגן את המילה ויאמר!

כלומר אם ננגן את “ויאמר” בטעם “תרסא” שהוא משרת ונצמד למילה הבאה, יהיה הפירוש שאלקים אמר משהו ואחר כך אמר עוד משהו נוסף. אך אם ננגן את “ויאמר” הטעם “תלשא” ונפריד מעט בינו לבין “עוד”, יהיה הפירוש שבתחילה דיבר אלקים אחד ואחר כך (חס ושלום) דיבר עוד אלקים נוסף, כמו אצל היוונים המשוגעים שאומרים שיש שנים עשר אלהים.

חזן שאינו יודע את הכללים של הטעמים, יכול להיות חזן מהולל המסלסל בקולו הו הו הו, אך הוא “מחרף ומגדף” באמצע קריאת התורה!

00:00:00 – הקדמה 00:02:25- עליית ראשון 00:14:56- עליית שני 00:27:56- עליית שלישי 00:37:27- עליית רביעי 00:51:56- עליית חמישי 01:01:05- עליית ששי 01:05:31- עליית שביעי