הרב יצחק מאזוז -מתי מותר לטלטל או ללבוש בגדים רטובים או לתלות כביסה בשבת? ומתי מותר להציל בגדים משריפה בשבת? | סימן שא סמ”ד – סמ”ח

להציל בגדים מפני הדליקה

הבא להציל בגדיו מפני השריפה ורוצה להוציא הבגדים לרשות הרבים, ואסור לטלטל משא, מותר ללבוש כמה בגדים זה על גבי זה, ובש כל מה שיכול ללבוש, ועוטף כל מה שיכול לעטוף, ופושט, וחוזר ולובש ומוציא.

כתב בעולת שבת (ס”ק סו), שמשמע מדברי מרן הש”ע שאפילו מציל לרשות הרבים. אבל הר”ן [מה ע”א ד”ה וטעמיה] כתב דדוקא במציל לרשות היחיד אבל לרשות הרבים מודה תנא קמא לר’ יוסי דאסור כי אם שמנה עשר כלים.

לבישת בגדים רטובים

מי שנרטבו בגדיו במים בשבת, כגון שירדו על בגדיו מי הגשמים, מותר ללכת בבגדיו הרטובים ואין חוששים שמא יבוא לידי סחיטה.

שלא אסרו על האדם הבגדים שלובש אותן.

ואפילו אם נשרו כליו לבד הוא לובשן מתחלה ומהלך בהם.

משנ”ב: מסתבר דהיינו דוקא אם אין לו בגדים אחרים.

תליית כביסה בשבת

אין לשטוח בגדים לייבוש על מתלה הכביסה בשבת, מפני מראית העין, שלא יחשדוהו שכבסן בשבת. ואפילו בחדרי חדרים, שאין שם רואים, אסור.

בגד שנרטב במעט מים – הרב מגן אברהם מצדד להתיר לתלות הבגדים בשבת, כי אין לחוש שיחשדוהו שכבסן, אבל הרבה אחרונים סוברים שאין לחלק בזה.

בגדים המטונפים, מותר לתלותם כי הלכלוך מעיד שלא כיבסם, ואין לחוש שיחשדוהו שכיבסם בשבת.

כן כתב המשנ”ב, שבגדים המלפפים בהם תינוקות, מותר לשטחן בביתו שיתנגבו, ואפילו בחמה בחצר, שכיון שיש עליהם גם צואת הקטן, א”כ מוכח שלא כבסן ואין חשד.

ואפשר אפילו אין עליהם צואה, אם לא נשרה כולן במי רגלים, שהכל יודעין שדרך התינוקות להשתין.

גם בחדר האמבטיה ובחדרים הפנימיים בבית אין לתלות בגדים רטובים לייבוש, משום שדבר שנאסר מפני מראית העין, נאסר גם בחדרי חדרים, שלא חלקו חכמים בתקנתן.

במקום שיש חשש שיחשדוהו הרואים שעשה איסור דאורייתא, כגון כאן בכיבוס, בזה אסור אפילו בחדרי חדרים, משא”כ בדבר שהוא איסור דרבנן, אפילו למה שיסברו הרואים לא החמירו לאסור בזה רק בפרהסיא. כ”כ התוספות והרא”ש. והארכתי בשו”ת חקרי הלכה חלק א’ (חיו”ד סי’ ח’) להוכיח שכן דעת רוב ככל הראשונים והאחרונים, ודלא כבעל ההפלאה שכתב להקל בזה רק במקום הפסד, ולכן יש להקל במעדן פרווה בארוחה בשרית, ועוד דינים.

מגבת שמביא בע”ש כשהוא לח מבית המרחץ, ישטחנו לנגבו מבעוד יום, ולא ימתין עד אחר שקיעה.

משנה ברורה כתב להקל לשטוח מגבת בבין השמשות, אם יצטרך למגבת ביום השבת, רק יזהר שלא יסחטנו.

אם שטח מע”ש כלים המכובסים, אינו חייב לסלקן בשבת. כי עיקר החשד אינו אלא כששוטחן בשבת, שאז יש רגלים לחשדו שכבסן היום, שאם כבסן מאתמול, היה שוטחן מאתמול כי לא יאמרו שנשרו במים שאין הכל יודעים מכך.

עבר ושטח בגדיו בשבת בשוגג, אף שעבר על איסור, אין מחייבים אותו לסלקם (בן איש חי).

בגדים יבשים – לכאורה אין איסור מראית העין. אולם בבן איש חי אסור. ולכאורה בסוכה (י’ ע”ב) מבואר שביבש אין איסור לשטוח בשבת. ואכן בשות אור לציון כתב לאסור. וכן בהליכות עולם חג עמ’ ריט כתב שמהיות טוב נכון לשוטחו שלא כדרך ששוטחים בגידם מכובסים.

סעיף מו

בגדים השרוים במים (אפילו שריה מועטת), אסור לנגבם סמוך לאש.

ואפילו כנגד השמש אסור לנגבם משום מראית העין, אך כנגד האש אסור מדאורייתא משום מבשל ומשום מלבן (כי הדרך להתלבן ע”י התנור), וגם שאסור מחמת זה לנגבן אפילו כשהוא לבוש בהם, אם הוא עומד נגד החום במקום שהיד סולדת בהם.

וכן אסור להניחן על התנור במקום שהיד סולדת בהם.

המשנה ברורה העיר שהעולם נכשלין בזה, שמניחין בחורף בגדים לחים על תנור חם לנגבן.

מותר להניח הבגדים על תנור במקום שאין היד סולדת. רק יש להזהר משום מראית העין, ולפיכך יניחם בשינוי מדרך השטיחה [כגון שהדרך אחר כיבוס לתלותה על קולב לייבוש, יניחנה מעט מקופלת, שבזה אין הדרך להניחה כך לייבוש].

מותר לתלות מגבת רטובה במקום המיועד לשימוש במגבת, שבזה אינו ניכר שתולה לייבוש.

לא ישטח אדם את כליו בשבת, אפילו מן הזיעה.

טלטול בגדים רטובים

רמ”א: אסור לטלטל בגדים רטובים (שנשרו במים מרובים) שמא יבא לידי סחיטה, והוא שמקפיד על מימיו.

אבל כשנשרו הבגדים במים מועטים, אין חוששים שיבוא לידי סחיטה, וכדלקמן סימן ש”ב ס”ט בהג”ה.

מגבות רטובות – מותר לטלטל בשבת, כי אינו מקפיד אם הם רטובים, ולא אסרו אלא בבגדים שאינו רוצה שיהיה בהם מים אבל המטלניות ששרוים תמיד במים אין לחוש ומותר בטלטול.

ואסור לילך בשבת במקום שיוכל להחליק וליפול במים, שמא ישרו כליו ויבא לידי סחיטה.

כלי שהיה מונח בו בכניסת שבת בגדים רטובים, בשו”ת מגדנות אליהו (ח”ג סי’ כו) דן בהרחבה, שמצד שבגדים רטובים בכניסת שבת, המשנ”ב אסר בטלטול, והאחרונים התירו משום שעתיד להתייבש בודאי, ומשום שיכול לטלטל ע”י שני בני אדם. ועוד טעמים. ופלפל באורך, וכתב בסוף דבריו  שבנידונו שהבגדים מונחים לגמרי בתוך הרבה מים והם רטובים מאד, נמצא דכשהוא נוגע בהם הוא סוחט ממש, וא”כ אינו אסור משום גזירה בלבד אלא יש בו איסור סחיטה ממש, וא”כ הוי מוקצה מחמת איסור ממש, דלכו”ע אמרינן בי’ מיגו דאיתקצאי, והכלי נעשה בסיס לדבר האסור [דאינו אסור רק משום גזירה, אלא הוא איסור ממש].

מותר לנגב גופו במגבת ולהביאה בידו (לתוך ביתו במקום שיש עירוב), ולא חיישינן שמא יבא לסחוט. ולא ימסור לבלנים שהם חשודים על הסחיטה.

משמע ממ”א דבזה”ז טוב להסתפג בדבר שאין מקפיד על מימיו.

בביאור הגר”א משמע דסתם אלונטית הוא דבר שאין מקפיד על מימיו.

ואף דמבואר לעיל בהג”ה דאסור לטלטל דבר השרוי במים, שאני הכא כיון דהתירו הסיפוג ולא חששו לסחיטה, משום שא”א בלי סיפוג, לכך התירו גם להביא לביתו. כ”כ המ”א.

ולפ”ז אחר שהביאו לביתו והניחו על מקומו, שוב אסור לטלטלו.

אבל בא”ר הביא בשם ספר התרומה דסיפוג באלונטית לא מחשב אלא כמים מועטים ולא גזרו על טלטולו משום שמא יסחוט, ולכן מותר לטלטלו.

גרב רטובה ופסיק רישיה שתיסחט בהליכתו – מותר, כי אין דרך סחיטה בכך, והמים הנסחטים הולכים לאיבוד, ופסיק רישיה דלא איכפת ליה בתרי דרבנן.