הרב יצחק מאזוז – מתי מותר להכריז בשבת על אבידה ומכירה // סימן שו סי”ב וסי”ג

מותר להכריז בשבת על אבידה, אפילו היא דבר שאסור לטלטלו (שלא יוכל המשיב להשיב היום אפ”ה מותר כדי לפרסם הענין בשבת שהוא זמן כנופיא לרבים).

שמי שיודע בה יבוא ויגיד, שהשבת אבדה מצוה.

ולומר למי שיודע ממנה שישיבנה גם זה הוא בכלל חפצי שמים ושרי.

ונהגו להכריז גם על אבדת גוי מפני דרכי שלום ובמקום סכנה פשיטא דשרי

מותר להכריז בשבת על גנבה.

רמ”א: ומותר להתיר חרמי צבור בשבת אע”פ שאינו לצורך שבת הואיל והוא יום כנופיא לרבים הוי כעסקי רבים דשרי לדבר בם.

וכן אם נדוהו בחלום מתירין לו בשבת, שצורך שבת הוא דלא לישתהי בנידויו.

(נא) הוי כעסקי רבים – משמע שאם הוא לצורך יחיד להתיר לו מה שהחרימוהו הצבור היה אסור כשאינו לצורך שבת

אבל ממה שכתב בבדק הבית בשם רבינו ירוחם וכן מתשובת הרשב”א שהובא לקמן בב”י בסימן שמ”א משמע דאפילו לצורך יחיד מתירין לו, משום דבחול לא יוכל לקבץ הקהל בקל שיתירו לו וכן מצדדים האחרונים להלכה.

כתב בב”ח סוף סימן ש”ז דמה שנוהגין בירידים שהשמש קורא מתוך הכתב מי שמוחרם משום חובותיו הוי כעסקי רבים ומותר, דלולא זה היו נפסדין החובות וכל משא ומתן ואין כח לשום מורה לבטל זה שנהגו להקל מפני כמה גדולים.

אבל אין מחרימין בשבת כי אם מדבר שהוא לצורך שבת.

והמ”א הוכיח שדין החרם והתרתו שוה דליחיד, אסור להחרים אם עבר עבירה,

אם לא שחילל שבת דהוי כמו לצורך שבת

ולצורך צבור מותר אפילו אינו לצורך שבת, דאם לא יחרימו בשבת לא יתאספו ביום אחר ויתבטל הדבר.

ובספר א”ר מצדד דאף לצורך רבים אין כדאי להחרים ביום השבת משום דכתיב בו ברכה

דברי ריבות – חכם יכול לנדות בשבת לכבודו.

ולדעת מהרשד”ם אין לנדות בשבת רק על מי שחילל שבת. וכן הסכמת האחרונים [כף החיים אות צה].

להכריז בשבת על קרקע הנמכר, שכל מי שיש לו זכות עליו יבוא ויגיד, וא”ל יאבד זכותו, אסור.

דוקא בכה”ג אסור דהוי כדן את הדין

אבל אם מכריז סתם כל מי שיש לו זכות יבוא ויגיד אף על פי שיש תקנה בעיר שאם לא יגיד בטלה זכותו מ”מ אינו כדן את הדין

ומ”מ לכתחלה אין לנהוג כן דהוי כדבורא דחול

אך אי איכא דוכתא דנהיגי כך לא מחינן בהו שיש מקום לומר, דהוי כצרכי רבים אך שהוא ענין מתמיה

ולהכריז שיש בית למכור או להשכיר, בקושטנטינא נוהגין היתר אבל בתשובת הגאונים סימן קמ”ה אוסר אפילו בשל הקדש ויתומים.

רמ”א. וכן אסור להכריז יין בשבת דהוי כמקח וממכר.

כלומר, להודיע שיש אצל פלוני ופלוני יין למכור.

כתב המ”א דדוקא במקום ששכיח יין טובא אבל במקום שאין מצוי כ”כ הוי הכרזה על יין צורך מצוה בשביל קידוש.

ומ”מ אסור להזכיר סכום מקח בכל גווני וכנ”ל בס”ג בהג”ה

 ורש”ל כתב דיכריז קודם ברכו ואם שכח להכריז עד אחר ברכו לא יזכיר סכום מקח.