הרב יצחק מאזוז – הלכות שכר שבת // סימן שו ס”ד וס”ה

אסור לפועל ליטול כסף על עבודתו בשבת, אם מקבל שכרו לפי ימים. שבעד כל יום שיעבוד או ישמור יתן לו כך וכך. והאיסור מדרבנן, גזירה משום מקח וממכר.

ואם עבר ועבד בשבת, א”צ לשלם לו עבור יום השבת.

ואפילו אם הוא רוצה ליתן לו, אסור לשכיר לקחת השכר, אא”כ הוא נותן לו דרך מתנה.

ולפיכך, אין אחריות שבת עליו, שאם אירע בהן קלקול בשבת, אינו חייב לשלם.

אולם מותר ליטול שכר על השבת בהבלעה עם ימות החול.

לפיכך אחריות שבת עליו

ולא יאמר תן לי של שבת, אלא אומר תן לי שכר השבוע או החודש. או יאמר לו תן לי שכר עשרה ימים.

ולפיכך אם עובד במשך כל ימות השבוע ביחד, נותן לו שכר שבת.

ואפילו אם יחזור הפועל בתוך הזמן, אינו מנכה לו שכר השבתות מזמן שעבר, הואיל והוא בהבלעה עם שאר הימים.

וזהו שסיים הש”ע שיוכל הפועל לומר תן לי שכר עשרה ימים, דמיירי שחוזר הפועל באמצע שבוע שני.

וממילא מחויב לשמור גם בשבת, ואם אירע הפסד חייב לשלם.

ואפילו אם לא אירע בו הפסד, רק שלא שמר ביום השבת, יכול לנכות לו משכרו מידי דהוי אם לא שמר יום אחר.

הרמ”א פסק כשיטת הר”ן: אם שכרו לחודש, והתנה לשלם לו כל יום כך, דינו כשכיר יום.

היינו שהתנה עמו שישלם לו לפי חשבון הימים, והלשון הזה מורה שיוכל הבעל הבית לחזור באמצע השבוע ולא יצטרך לשלם לו בעד כל השבוע, אלא בעד הימים שעברו, לפיכך מיקרי שכיר יום, ואסור לו לקבל שכר שבת לבסוף, אפילו אם משלם לו עבור כל החודש ביחד.

וכתב הרב משנה ברורה שלפי זה – המלוים ברבית לגוי לשנה או לחודש, צריכים להזהר שלא להתנות עם הלוה בסתם שישלם לו לפי חשבון הימים שיחזיק הכסף אצלו, כי לשון זו מורה שכל זמן שישלם לו, ואפילו אם ישלם לו באמצע השבוע, יחשב לו הרבית לפי חשבון הימים.

ולפ”ז נחשב כל יום ויום בפני עצמו, וא”כ יצטרך לבסוף לנכות לו שכר כל השבתות.

אלא יתנה עמו שאם ישלם לו באמצע השבוע יפרע לו הרבית מכל השבוע זה כולו או לא יפרע לו כלל הרבית עבור שבוע זה האחרון.

ויש חולקים, שאף הר”ן לא החמיר בנידוננו, שאף שיוכל לחזור ולסלקו באמצע השבוע, מכל מקום מסתמא לא יחזור בו באמצע, ודינו כשכיר חודש, ששכר השבת בהבלעה.

מה שנוהגים הסוחרים לשכור יהודי בערב שבת לשמור העגלות מן הגנבה, הדבר קשה איך הסוחר עובר על לפני עור, כיון שיודע שודאי יקבל שכר שבת. ולכן ראוי שיתנה עם השומר שישמור גם ביום ע”ש ובמו”ש איזה שעות, ואז הוי כשכר שבת בהבלעה ומותר.

לשכור חדר בבית מלון או צימר או דירה

לשכור חדר בבית מלון או צימר או דירה: משנ”ב החמיר, וכתב שהמשכיר חדר לחבירו לחודש, והתנה עם השוכר שישלם לו לפי חשבון הימים, ג”כ אסור לו ליקח שכר שבת.

אולם יש חולקים, ששכירות בית ליום שבת, אין דינה כשכר שבת.

ובפרט שבדרך כלל לוקחים מערב שבת ומחזירים אחר צאת השבת, ויש כאן הבלעה.

שכר שבת לצורך מצוה – כגון חזן, קורא בתורה, תוקע בשופר

לצורך מצוה, מותר ליטול שכר שבת.

ולפיכך: חזנים, קוראים בתורה, דרשנים ומורי הוראות, תוקע בשופר בראש השנה, מותרים ליטול שכר.

שבמקום מצוה לא גזרו רבנן על שכר שבת.

אמנם נחלקו בזה הראשונים, ומרן בש”ע כאן פסק להחמיר, אך בהלכות ראש השנה (סימן תקפה) פסק להקל. והלכה כמשנה אחרונה.

אולם לכל הדעות אינו רואה סימן ברכה.

ולכן הטוב ביותר לעשות כדברי הרמ”א, שישכור אותו בהבלעה, שבזה גם יוצאים ידי חובת הפוסקים המחמירים בשכר שבת לצורך מצוה, וגם רואים סימן ברכה.

ומ”מ אסור לשכור החזן או התוקע בשבת ויום טוב עצמם, רק מערב שבת.

פתרון נוסף: החושש לדברי האוסרים, לא יקצוב בתחלה, ומה שלוקח אחר כך הוא דרך מתנה.

מילדת בודאי מותרת ליקח שכר שבת.