הרב יצחק מאזוז – האם מותר לנער בגד רטוב או בגד שיש בו אבק ולכלוך? והאם מותר להסיר לכלוך מבגד? | סימן שב ס”א

המנער בגד חדש שחור מן הטל שעליו חייב, כי הניעור מועיל כמו כיבוס. והוא שמקפיד שלא ללבוש בלא ניעור[1].

ודוקא בשלשת התנאים: א) בגד חדש – אם לא נשתמש בה עדיין הרבה, שעוד נראה בה חידושו[2].

ב) אם מקפיד שלא ללבוש ללא ניעור, בזה נחשב הניעור כמו הכיבוס.

אבל אם אין דרכו להקפיד ולובשו לפעמים בלי ניעור, מותר לנער אף לכתחלה.

ג) דוקא בגד שחור. אבל בגדים לבנים או אדומים מותר. שדוקא בבגד שחור וחדש ניכר היופי ע”י הניעור.

בגדים כהים – נחלקו הפוסקים בדור האחרון.

ניעור בגד רטוב

רמ”א: אסור לנער בגד שנפל למים או שירדו עליו גשמים, ודוקא בבגד חדש שמקפיד עליו.

אולם אין חילוק בין שחור לשאר צבעונים (כמו בבגד שנפל עליו טל, בסעיף הקודם), שדוקא שם שהוא מועט אין מקפיד לנער אלא בבגד שחור. אך כשהמים מרובים הדרך להקפיד לנער בכל הבגדים, ויש בזה משום סחיטה.

ודוקא בבגד חדש, שמסתמא הוא מקפיד עליו לנער, לפי שמתקצר ע”י מים.

ואפילו אם הבגד ישן, צריך ליזהר מלנערו מן המים בחוזקה, באופן שיבוא לידי סחיטה באותו הניעור כידוע כשהבגד בלוע ממים הוא נסחט יפה ע”י הניעור.

בגד נילון, וכן כיסוי מגבעת מנילון – מותר לנערם אפילו בכח, שלא שייך בזה סחיטה.

נעליים של עור, וכן בגדי עור וכיסויי שולחן וכסא וספה העשויים מעור, נעליים ובגדים וכדומה העשויים מיריעות ניילון (סקאיי גומי או פלסטיק), אין איסור לנערם ולהעביר את האבק והלכלוך מעליהם במטלית יבשה וכדומה, וכן לגרר הלכלוך הדבוק עליהם (כשאין איסור טוחן). אבל אסור לכסכס ולשפשף בחוזק [כמבואר בש”ע ס”ט]. (פ”ת).

ניעור אבק מהבגד

לדעת רש”י[3] אסור לנער בגד שחור חדש מן האבק שעליו, אם מקפיד עליו.

הרמ”א כתב שטוב לחוש לדבריו.

אליה רבה – אסור מעיקר הדין, כי הרבה ראשונים סוברים כשיטת רש”י.

על ידי גוי מותר, כי כל דבר שנחלקו בו הפוסקים יש להקל ע”י גוי. ובפרט שלפעמים יש כבוד הבריות.

אולם לדעת מרן השלחן ערוך מותר לנקות בגד מאבק.

הסרת נוצות ולכלוך מהבגד

מותר להסיר הנוצות או כל לכלוך מהבגד בשבת.

ואין דומה לפעולה של כיבוס הבגד, כי אין הנוצות תחובין בתוך הבגד כמו המים והעפר, אלא עומדין מלמעלה, ולכן מותר אפילו בחדש ומקפיד עליו.

ואין לחוש משום מוקצה, וביארו האחרונים שהלכלוך טפל לבגד ולפיכך אין איסור לסלקו (ובדברי המשנ”ב יש סתירה בד”ז, ואכמ”ל).

[1] מקור הדין בגמרא (שבת קמו:) אמר רב הונא המנער טליתו בשבת חייב חטאת, ודוקא בחדתי ואוכמי, ובדקפיד עלייהו.

ויש ב’ שיטות בביאור דברי הגמרא, רש”י פירש, שמנער טליתו מן העפר, משום שזהו ליבונה.

אולם התוספות (קמז. ד”ה המנער) ועוד ראשונים חלקו עליו וכתבו דלא משמע שיהא שייך ליבון בזה, והסכימו לדברי ר”ח שפירש המנער טליתו מן הטל שעליו דהיינו כיבוס.

[2] משנ”ב סק”א. עיין בב”י שכתב, ומשמע לכאורה דחדתי מיקרו כל זמן שלא נתכבסו, אבל מדברי הרמב”ם בפרק י’ (הי”ח) שכתב המנער טלית חדשה וכו’ כדרך שהאומנים עושים חייב חטאת, משמע דחדשה היינו שלא נשתמשו בה כל כך אלא עדיין היא בחדושה כמו בשעה שהאומנין מתקנין אותה.

[3] וכנזכר בהערה הקודמת, שבזה ביאר דברי הגמרא הנ”ל – “המנער טליתו בשבת חייב חטאת”, דהיינו כשמנער טליתו מן האבק והעפר שנבלע בו, וחייב משום מלבן.