הלכה יומית (רביעי) – מדרש פליאה בפרשה

יש מדרש פליאה: “ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי את המן עינינו – מכאן שמדליקים נר בשבת”. איך לומדים אחד מהשני? הסבירו שיש שאלה על המתלוננים האלה שאמרו “בלתי את המן עינינו”, הרי המן יש בו את כל הטעמים שבעולם, אדם רוצה לטעום גלידה אומר “אני רוצה לטעום גלידה” טועם גלידה, רוצה לטעום סטייק אומר “אני רוצה סטייק” יהיה סטייק, כל מה שהוא רוצה. אבל אדם רוצה גם לראות את האוכל, כי אם אינו רואה אין לו טעם לזה. “מכאן רמז לסומים שאוכלים ואינם שבעים”, זה גמרא ביומא (ע”ד ע”ב), אוכלים אוכלים ואוכלים אבל העין צריכה לשבוע, “לא תשבע העין מלראות”, והוא לא רואה.

היה מעשה באחד שניסה דבר כזה, הכין לו בחדר שמזמין בו את האורחים, כל מיני מנורות מוזרים בכל מיני צבעים שונים, והכין להם את האוכל. כולם ישבו לאכול בתאבון, ופתאום הדליק להם את המנורות האלה. הבשר האדום נראה כמו לבן, הירקות הירוקים נראים אדומים, וכן על זו הדרך, הכל התבלבל להם. והם לא יכלו לאכול, זה לא בשר זה לא ירקות זה לא תפוח אדמה, הכל משונה. העין משפיעה מאד על האדם.

לכן תקנו חכמים להדליק נר בשבת, שתשמח העין לראות את הנרות, ותאכל בתאבון. “בלתי את המן עינינו – מכאן להדלקת נרות בשבת”.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉