אורו של עולם כבה; מסע הלוויתו של גדול הדור מרן ראש הישיבה

מאות אלפי יהודים בארץ ובעולם כולו – המומים, כואבים ודומעים. עמוד האש נסתלק. ההלוויה רוויית האבל יצאה מישיבת ‘כסא רחמים’ בבני ברק, כשהמוני עם ה’ נוהרים מכל קצוות הארץ לחלוק כבוד אחרון לגדול הדור האחרון. כמצוותו הקדושה של מרן – לא נשמעו הספדים, אך ליבם של ההמונים בכה, ופי הדוברים דיבר מתוך שברון לב ודמע. 

המיטה הטהורה נישאה אל בית החיים פוניבז’, שם נטמן לצד רעייתו הרבנית ובתו ע”ה – בין גדולי עולם שכבר קדמוהו, כמכינים לו מקום בין עטרות הדור.

העם בוכה את הסתלקותו של אביהם הרוחני

יום ראשון. אווירה קודרת ירדה על בני ברק. רחוב הרב עוזיאל היה לזירה של כאב ותפילה. גדולי הדור, תלמידי חכמים, ראשי ישיבות ורבבות תלמידים – כל אחד ואחד חש כאילו אביו שלו נלקח ממנו.

מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבנו מאיר נסים מאזוז זצוקללה״ה, אשר גידל דור של תלמידי חכמים במשך עשרות שנים של הנהגה, מסירות נפש ועמל תורה, עלה לשמי רום בשבת קודש.

לקראת השעה 13:00 נראתה המיטה הקדושה מובאת אל היכל ישיבת “כסא רחמים”, בית גידול לרבבות, שהפך ברגעים ההם למוקד כאב של עם שלם. אמירת התהילים בקול שבור, דמעות הנערים והתלמידים, ותפילות זועקות מפנימיות הלב – כולם העידו: לא מדובר רק באיש פרטי, אלא באב רוחני של דור שלם.

הצוואה הקדושה: “לא להספידני”

בהתאם לצוואתו הקדושה של מרן זצוק”ל – כפי שהוקראה בקול נשנק על ידי חתנו הגדול הגאון הרב ליאור כהן שליט”א, ראש ישיבת “מאור יוסף” – לא נשמעו הספדים בהלוויה. אך כיצד אפשר שלא להפרד בלב שבור ובלשון כואבת? כיצד ניתן לעמוד נוכח הסתלקות של אביהם הרוחני של רבבות מבלי לזעוק בקול מר? בני המשפחה, וגדולי הדור, מסרו דברי פרידה וחיזוק קצרים וכואבים כשכל העם גועה בבכיה.

הרב גדעון מאזוז ספד לאביו: פעלת מאהבת ישראל ומגמילות חסד, ברחת מפרסום וכבוד

בנו של מרן, הרב גדעון מאזוז, ספד בכאב: “ברחת מהפרסום. שנאת כבוד והכבוד רדף אחריך. על מה נדבר? כל המוסיף גורע. ביום האחרונים לפני הסתלקותך שמעתי שני סיפורים מיהודים נאמנים, תלמידי חכמים, המעידים על גמילות החסד שלך והדרך שבה עודדת אנשים. אתה אבא, מאהבת ישראל הגדולה שבערה בך, היחיד שבזמן הסכמי אוסלו האומללים אמרת לי בזו הלשון: ‘עוד תראה כמה דם של אלפים יישפך בעם ישראל’. בזמנו פרסמתי את דעתך, כמה שצדקת וחבל שצדקת. היית שמח לא להיות צודק. כל השנים האלה נשפך דם ואני מקווה שתעמוד בתפילה אצל בורא עולם שיהיה סוף וקץ לכל צרותינו”.

הגאון הרב צמח מאזוז ספד: ההפסד הוא לא רק למשפחה שלנו אלא של כל עם ישראל

אחיו של מרן, הגאון הגדול הרב צמח מאזוז נשא בהספדו: “היום הזה היה צריך להיות לכאורה יום שמח, אבל הקב”ה גזר אחרת, וההפסד הוא לא רק למשפחה שלנו אלא של כל עם ישראל. של כל אחד שידע והחשיב ולמד משהו מספריו של מרן ראש הישיבה יודע כמה חוכמה שאב משם. האמנתי שכמו שמרן יצא מהרבה מחלות וצרות, חשבתי שזה יקרה גם בפעם הזאת, אבל הקב”ה חשב אחרת”.

הגרש”מ עמאר ספד למרן הגר”מ מזוז זצוק”ל: מאז שנסתלק מרן גדול הדור רבנו עובדיה יוסף ע”ה, היינו מוצאים נחמה במרן ראש הישיבה

מרן הראשל”צ הגרש”מ עמאר ספד למרן זצוק”ל: “אנחנו באים לעורר את עצמנו על השבר הגדול והנורא הזה. מאז שנסתלק מרן גדול הדור רבנו עובדיה יוסף ע”ה, היינו מוצאים נחמה במרן ראש הישיבה. היינו מתייעצים אותו, כל החכמים נצרכו לעצתו, לפתרונות שלו, לתשובות שלו, להנהגתו בהלכה, בתורה על כל מקצועותיה”.

“לא יאומן כי יסופר רוחב הידיעה שלו והמיוחדות שלה. מי ייתן לנו תמורתו. אוי לספינה שאבד קברניטה ואוי לדור שאבד מנהיגה. הספינה היא הישיבה. תלמידיו הרבים מכהנים פאר בכל רחבי הארץ והעולם. זכה זכות שאין לה דוגמה להפיץ תורה בעוצמה וה’ סייע בידו”.

הגר”ד יוסף ספד בבכי למרן: נלחם בלימוד התורה בשטחיות, העמיד רבבות תלמידים

מרן הראשון לציון, הגר”ד יוסף, ספד בבכי למרן ראש הישיבה: “ענוותנותו הגדולה הביאה לידי זה שהוא לא רוצה שישבחו אותו. אבל רבותי, איך אפשר שלא להספיד את מרן רבנו מאיר מאזוז? הוא ציווה שלא יספידו אותו אך הוא לא ציווה שלא נבכה – ואנחנו נבכה. איך אפשר שלא לבכות? ‘על זה היה דווה לבנו, על אלה חשכו עינינו…נפלה עטרת ראשנו'”.

“כמה אהבנו את מרן, אהבה שאינה תלויה בדבר, שבאה מכוח התורה ומגדלותו העצומה בה. אבי מורי זצוק”ל אהב אותו. היתה ביניהם ידידות מופלאה. לרבבות התלמידים שהעמיד בכל רחבי הארץ, מוסדות תורה, תלמודי תורה, ישיבות קדושות – הוא הנחיל דרך של לימוד בעיון. מרן רבנו מאיר נלחם בשטחיות. הוא היה עמקן בכל סוגיה ובזכות זאת ידע להביא ראיות לכל שאלה ששואלים הפוסקים. אני מבקש מכל תלמידיו, המשיכו את דרכו, תלמדו בעיון אמיתי”

הרב הראשי הגרי”מ לאו: מרן לא זקוק למחמאות שלנו

“מרן לא זקוק למחמאות שלנו ולא זקוק להספדים שלנו, אנחנו אלו שזקוקים למילים שלו, לתפילות שלו, לגדלות שלו, אנחנו זקוקים לבקש ממנו, כשהוא עכשיו מתייצב בפני בית דין של מעלה ושם מקבלים אותו במרומי מרומים, בלב שלם ובנפש חפצה, מי עלה למעלה? צדיק, גאון, קדוש, גדול ישראל, ואנחנו מבקשים ממנו להיות שליח של בית ישראל לבקש עלינו”

הרב הראשי הגר”ק בר: הרב מאזוז מסר נפש והקים עולם של תורה

הרב הראשי לישראל, הגאון הרב קלמן בר ספד למרן זצוק”ל: “הגאון הרב מאזוז, אביו מסר ונהרג על קידוש השם, ובזכות מסירות הנפש הזה המשיך הרב מאזוז למסור נפש ולהקים עולם של תורה. ראינו אותו בשנים האחרונות בקושי הולך, אבל ממשיך בדרכו במסירות נפש. לא הפסיק לתת שיעורים, ללמד. למרות שכל הייסורים היו מנת חלקו, צהלתו היתה בליבו”

ההספדים שצוטטו בכתבה נאמרו מפי גדולי תורה, בני משפחתו של מרן, ותלמידיו הקרובים. כל אחד מהם הביא פן אחר מדמותו האצילית, והתחברו כולם לכדי פסיפס נשגב של דמות ענקית – גאון בתורה, עניו ושפל ברך, אוהב ישראל, ומורה דרך לדור שלם.

קדיש מתוך דממה

השעה 14:20. הרגע בו פשטה דממה עוצמתית על פני המוני העם. מבעד לקול הדממה נשמעה קריאת הקדיש – “יתגדל ויתקדש שמיה רבה…” – וכל הציבור עונה “אמן” בקול רם, בוכים ונרגשים, כאיש אחד בלב אחד. מראה של אחדות נדירה, מתוך צער פנימי עמוק.

יציאת המיטה: המסע האחרון

בשעה 14:30, תוך כדי אמירת פיוטי “לך אלי תשוקתי” יגדל אלוקים חי” ו”בן אדמה”, אותם ביקש מרן בצוואתו שיקראו בלויה, החלה יציאת המיטה בהרחבה לפני היכל הישיבה. צעד אחר צעד, ההמון מתקדם – נושם בכבדות, עיניו אדומות מדמעות, וקול בכי חרישי מהדהד באוויר.

אין צורך בתיאורים דרמטיים – המציאות עצמה זעקה. ישיבה שלימה עומדת מיותמת. דור שלם מחפש את קברניט הספינה. אך בעומק היגון, רוחו של מרן זצוקללה”ה ממשיכה ללוות את תלמידיו – בתורתו, בספריו, בשיעוריו, בדרכו.

מסע הלוויה הגשמי הסתיים – אך המסע הרוחני רק מתחיל. תלמידיו, ספריו, מוסדותיו – כולם נושאים עימם את ההוראות וההנהגה של תורה אמת שחי בה מרן.

ולנו נותר רק ללמוד בדרכו, ללכת באורו, ולהוסיף עוד נדבך לבניין התורה שגדול הדור הקים..