כל שנעשה המין דגן לטעם מברכים מזונות, אע"פ שהוא מיעוט כמ"ש מרן הש"ע (או"ח סימן ר"ח סעיף ב') דאף שיש מיעוט קמח ממין דגן ויש הרבה דבש או שאר מינים, מברכים מזונות מפני חשיבותו, וא"כ לגבי השאלה הראשונה אין צריך שבכל כפית תהיה עוגה אלא עצם זה שיש כאן עוגה ונעשית לטעם מברכים מזונות ופוטר ברכת שהכול [ויתרה מזו פסק מרן הגר,ע זצ"ל בספרו חזו"ע (ברכות ) שעל קסטה מברכים מזונות ופוטר את הגלידה עצמה וכ"ש הכא שמעורבבים יחד
ולגבי השאלה השניה ג"כ הברכה מזונות כיון שנעשית לטעם
א. כיון שבהבדלה לא היתה דעתך לשתות ממילא כבר שסיים ההבדלה ורצונו כעת לשתות חייב לברך. גם אם רגיל אתה לשתות מים אחר כמה דקות ואין זו בדעתך לפטור בהבדלה צריך לברך דהו היסח הדעת וכדין בעה"ב בביתו שכתבו הפוסקים דמברך אם לא היתה דעתו על מין כל שהוא אף שהובא לפניו מיד אחר כמה דקות.
ב. אדם אינו יכול לכוון בשתית יין זו אפטור כל מה שאשתה עוד שעה וכדו' אלא אם דעתו לשתות כעת מיד אחר היין ולכן אע"פ שרגיל לשתות וידע שישתה כיון שלא כיון לפטור בברכת היין לא פטר המים וצריך לברך, ורק כשנמצא בסעודה נפטר בברכת היין כל מהלך הסעודה דהכל חד הוא אולם בפני עצמו כמו ההבדלה וכד' אינו פוטר אלא מיד.
א. אינו מברך ברכה אחרונה כיון שבמציאות אינו שותה רביעית בשיעור זמנה.
ב. כך שמעתי אומרים בשם מרן הגאון רבנו עובדיה יוסף זצ"ל.
השיעור הוא כמו שכתב מרן הש"ע (או"ח סימן קס"ח סעיף ו') שיעור שאחרים רגילים לקבוע סעודתו עליו. וכך סיים שם להדיא "ואם אכל שיעור שאחרים אין קובעים עליו, אע"פ שהוא קובע עליו אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש דבטלה דעתו אצל כל אדם". ע"ש. וכך נקטו הרבה אחרונים כרב חיד"א בספרו מורה באצבע וחזר ע"ז עוד בספריו שהשיעור לקביעות סעודה הוא ע"ב דרהם דהיינו שהשיעור הוןא קבוע כפי הרגיל אצל רוב בנ"א וכבר קדמו בשיעור זה הרב בית דוד בספרו (או"ח סימן פ"ב) וכ"כ שיעור זה הרב בא"ח (פרשת פנחס אות י"ט) והרב כף החיים (סימן קס,ח אות מ"ה). ויש עוד רשימה ארוכה ואם תרצה לעיין בזה ולרוות צמאונך עיין בספר חזו"ע על ברכות למרן עט"ר הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל עמ' נ"ט וס' ע"ש. וע"ע במ"ש בשו"ת כסף צורי הנד"מ (ח"א סימן ט') דבברכות אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם ולא הולכים לפי האדם עצמו כמבואר בגמ' (ברכות לה:). עש"ב.