הרב יעקב כהן

בפירוש המשניות סוף פ"ב מ דשקלים פירש הרמב"ם מריצה כלי שרוצצים בו את המת, מבין אני שהותר הדבר משום שתכליתו הוא כבודו של המת לקוברו עם בני משפחתו כ"כ הרדב"ז ובדומה לזה פסק הרמ"א ביו"ד להתיר לשפוך סיד על המת לטלטלו, האם מאותו טעם נתיר גם שרפת המת אם בלא"ה א"א לטלטלו או שמא מבטלין בזה עשה דקבר תקברנו?לא מצאתי בסוף פ"ב דשקלים כלום, אלא הוא בסוף פ"ח דשקלים, ושם הותר משום שא"א בענין אחר ע"ש, וגם אין זה דומה לשריפת המת דהוי בזיון טובא. וע"ע להרב תפארת ישראל שם שפי' בענין אחר. ודברי הרמ"א ביו"ד (סי' שסד ס"ב) אינם ענין כלל לשריפת המת, שבנתינת הסיד מתעכל הבשר וזה לטובת המת וכמ"ש הט"ז שם (סק"ג). משא"כ לשרוף המת ח"ו יש בזה בזיון גדול וגם עצמותיו כלים ע"י השריפה. ומה שכתבת שא"א לטלטלו בלא"ה, לא הבנתי ענין זה ואם הכוונה כפי מ"ש הרמב"ם הנ"ל הרי אפשר לעשות כמ"ש הרמב"ם וא"צ לשרוף, וגם דברי הרמ"א לאו משום טלטול הם.