בנם של קדושים, חבר במכון "הרב מצליח", ושותף בעריכת פירוש "שיח אלעזר" לספרו האדיר של מרן מייסד הישיבה זצוק"ל - "שו"ת איש מצליח".
מוותיקי הרבנים המשיבים באתרנו, והתמחה במתן תשובות לשאלות יחודיות שצמחו במוחם הפורה של עמך בית ישראל, בתוך ים התורה.
1. כן המנהג ידוע גם אצל בני ג'רבא, שהיו מביאים נער או ילד שיקרא ספר יונה בטעמים סמוך לחדר היולדת. והעולם אומרים על שם הדג שהקיא את יונה, כך היולדת תלד את בנה בקלות. ויש אומרים הטעם על פי מה שמפרש הזוהר הקדוש את ספר יונה בדרך דרש (עיין להגר"א באורך), ויונה משול לנשמת האדם והאוניה זהו גופו, שהנשמה יורדת לגוף האדם - לא תשכח את סיבת ירדתה לעולם ותברח מהייעוד שלה וכו'. לכן קוראים בספר יונה - כאילו אומרים לנשמה של התינוק, שלא תפחד לירד לעולם הזה שמא תכשל בעבירות. 2. מצד ההלכה יש בזה איסור, ואם היא מפחדת מאד וזקוקה לו שיהיה שם, יכול להשאר ולהסב פניו אל הקיר. אבל עדיף להמתין בחוץ ולקרוא ספר יונה כנ"ל.
יש כמה יישובים על זה, ואחד מהם של הגאון רבי ראובן מרגליות זצ"ל, שיש לספור את הרווחים בין אות לאות, שהרי גם הגויל קודש, ואמרו חז"ל שהרואה ספר תורה שנשרף קורע שתי קריעות אחד על הגויל ואחד על האותיות.
הרא"ם חי בסוף תקופת הראשונים, טרם תקופת הדפוס וגם הוא ראה כתב יד, ואם הוא לא הזכיר גירסא כזו, זאת אומרת שלא היתה לפניו גירסא כזו. והראו לי צילום של כתב יד מתוכנת "בית מלא ספרים" (היברבוקס?) שכתוב שם כמו שכתבת, אבל בין השורות מופיעים המילים "באל שדי", ואולי זהו הכתב יד שציינת. אבל דברי הגאון הנ"ל שהבאת, לעניות דעתי אינם מוכרחים, שמה שהקשה שהיה לו לדלג זה לגמרי, אינו מובן, כי רש"י רצה לבאר את המילים "וארא וגו'" שפירושו נראיתי אליהם והבטחתים וכו', שאינו מבואר בפסוק. גם מה שפירש שרש"י בא לומר שאין הקב"ה נראה בשם זה או אחר, מוקשה מדברי רש"י לקמן בדיבור המתחיל וגם הקימותי וגו', "וגם כשנראיתי להם באל שדי". עכ"ל. ועל קושייתו גופה, יש לומר שרש"י יישב זה בדיבור המתחיל ושמי ה', ששם הוי"ה ברוך הוא מורה על קיום ההבטחה, וא"כ שם "אל שדי" מורה על מדה של ה' יתברך, ורש"י לא נחית לפרש ענין זה. לכן נראה לעניות דעתי שפירוש הרא"ם יותר פשטי.
1. תרנגולים או צפורים קטנים, והוא מלשון ערבי (ערוך). 2. הערוך פירש שפיסטון (על פי הענין בבראשית רבה פרשה מ"ו) היינו מארב. וכן כתב המעריך שם שהוא בלשון לעז - מצור. אולם לפני כן בערך "פיסתון" ציין המעריך לתנא דבי אליהו הנ"ל ופירש שהוא סעודה. וכנראה שכך גרס אצלנו. ולפי פירוש זה המשמעות שם פשוטה, שאלישע בסעודתו ניצח יותר מכלי קרב. אבל לפי הפירוש הראשון צריך לומר שטוב המצור שעשה להם אלישע שהרי הכניסם לעיר בלי שירגישו, יותר מכלי המלחמה. והפירוש הראשון פשט יותר. 3. לשון ציד בלשון יון, וקניגאות פירושו ציד חיות לשם משחק. [ועיין חולין דף ס' ע"ב וכי משה רבינו קניגי היה?! ופירש רש"י: צד חיות בקניגון. ע"ש]. 4. מואס. וכנראה נובע מלשון "קץ", כמו ויקוצו מפני בני ישראל. והצד"י והטי"ת מתחלפות בלשון ארמי.
1. לא שמעתי על סגולה כזו להחזיק זוהר פרשת פינחס בדוקא, וחפשתי בספרים ולא מצאתי מי שהזכיר סגולה זו. אבל ספר הזוהר בעצמו חשוב שיהיה בבית, וכדאי לקרוא כל יום אפילו עמוד אחד, ויש בזה הרבה סגולות כידוע. ומובא בספרים על אדם אחד שהוציא ספר הזוהר מביתו, והראוהו בחלומו מלת "בהמה". ופירשו לו שהוא ראשי תיבות "ביערתי הקדש מן הבית". 2. ספר רזיאל המלאך המצוי בימינו יצאו עליו עוררין (עיין למרן ראש הישיבה שליט"א בספר ארים נסי - יבמות בכללים עמוד שס"ב. ובספרו אסף המזכיר מערכת ספר רזיאל המלאך. ע"ש). ומהר"ן מברסלב אמר כי ידוע על כמה בתים שנשרפו עם הספר הנ"ל. ודי בזה.
במדרש תלפיות (אות א' ענף אברים) מובא שליהודים יש ל"ב שיניים ולגויים יש שן נוספת. ע"ש. אבל בספר מנחת יהודה לר' יהודה סטריזובר (ענף אכילה אות א') כתב כמו שכתבת שלגוי יש רק ל"א שיניים. ע"ש. ועיין בספר בירורי חיים סגל (חלק ד' עמוד פ"ב) מה שחקר על פי זה. ע"ש. ועיין עוד בספר פלאות עדותיך חלק א' (עמוד רל"ח) ששמע מרופא ירא שמים שלא שמע דבר כזה ברפואה. ע"ש. ובספר דרך שיחה (עמוד רכ"ז) הביא מהגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א שיש רופא שיניים בארה"ב שונא ישראל, וכשמגיעים אליו לטיפול סופר את השיניים ואם רואה שיש ל"ב שיניים אינו מטפל. ע"ש. והוא מפלאות תמים דעים.
זה פתגם עממי, ואין לו מקור. רק הוא על פי דברי חז"ל בשבת (דף קי"ט עמוד ב') שמענגים את השבת בדגים גדולים, והמקיים שלש סעודות נצול משלש פורעניות, ואחד מהם מדינא של גהינם.
!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.