בנם של קדושים, חבר במכון "הרב מצליח", ושותף בעריכת פירוש "שיח אלעזר" לספרו האדיר של מרן מייסד הישיבה זצוק"ל - "שו"ת איש מצליח".
מוותיקי הרבנים המשיבים באתרנו, והתמחה במתן תשובות לשאלות יחודיות שצמחו במוחם הפורה של עמך בית ישראל, בתוך ים התורה.
כבר הרגישו בקושיא זו בפירוש הנדפס בסידור של הישיבה "איש מצליח" וציינו שם לתוספות (קידושין דף ב' עמוד ב' ד"ה קשו) שכתבו שבלשון חכמים נר משמש הן בלשון זכר והן בלשון נקבה. ע"ש. ואף על פי שבמקרא לא מצינו נר בלשון נקבה כבר אמרו חז"ל (חולין דף קלז ע"א) לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד.
1. כן המנהג ידוע גם אצל בני ג'רבא, שהיו מביאים נער או ילד שיקרא ספר יונה בטעמים סמוך לחדר היולדת. והעולם אומרים על שם הדג שהקיא את יונה, כך היולדת תלד את בנה בקלות. ויש אומרים הטעם על פי מה שמפרש הזוהר הקדוש את ספר יונה בדרך דרש (עיין להגר"א באורך), ויונה משול לנשמת האדם והאוניה זהו גופו, שהנשמה יורדת לגוף האדם - לא תשכח את סיבת ירדתה לעולם ותברח מהייעוד שלה וכו'. לכן קוראים בספר יונה - כאילו אומרים לנשמה של התינוק, שלא תפחד לירד לעולם הזה שמא תכשל בעבירות. 2. מצד ההלכה יש בזה איסור, ואם היא מפחדת מאד וזקוקה לו שיהיה שם, יכול להשאר ולהסב פניו אל הקיר. אבל עדיף להמתין בחוץ ולקרוא ספר יונה כנ"ל.
יש כמה יישובים על זה, ואחד מהם של הגאון רבי ראובן מרגליות זצ"ל, שיש לספור את הרווחים בין אות לאות, שהרי גם הגויל קודש, ואמרו חז"ל שהרואה ספר תורה שנשרף קורע שתי קריעות אחד על הגויל ואחד על האותיות.
הרא"ם חי בסוף תקופת הראשונים, טרם תקופת הדפוס וגם הוא ראה כתב יד, ואם הוא לא הזכיר גירסא כזו, זאת אומרת שלא היתה לפניו גירסא כזו. והראו לי צילום של כתב יד מתוכנת "בית מלא ספרים" (היברבוקס?) שכתוב שם כמו שכתבת, אבל בין השורות מופיעים המילים "באל שדי", ואולי זהו הכתב יד שציינת. אבל דברי הגאון הנ"ל שהבאת, לעניות דעתי אינם מוכרחים, שמה שהקשה שהיה לו לדלג זה לגמרי, אינו מובן, כי רש"י רצה לבאר את המילים "וארא וגו'" שפירושו נראיתי אליהם והבטחתים וכו', שאינו מבואר בפסוק. גם מה שפירש שרש"י בא לומר שאין הקב"ה נראה בשם זה או אחר, מוקשה מדברי רש"י לקמן בדיבור המתחיל וגם הקימותי וגו', "וגם כשנראיתי להם באל שדי". עכ"ל. ועל קושייתו גופה, יש לומר שרש"י יישב זה בדיבור המתחיל ושמי ה', ששם הוי"ה ברוך הוא מורה על קיום ההבטחה, וא"כ שם "אל שדי" מורה על מדה של ה' יתברך, ורש"י לא נחית לפרש ענין זה. לכן נראה לעניות דעתי שפירוש הרא"ם יותר פשטי.
במדרש תלפיות (אות א' ענף אברים) מובא שליהודים יש ל"ב שיניים ולגויים יש שן נוספת. ע"ש. אבל בספר מנחת יהודה לר' יהודה סטריזובר (ענף אכילה אות א') כתב כמו שכתבת שלגוי יש רק ל"א שיניים. ע"ש. ועיין בספר בירורי חיים סגל (חלק ד' עמוד פ"ב) מה שחקר על פי זה. ע"ש. ועיין עוד בספר פלאות עדותיך חלק א' (עמוד רל"ח) ששמע מרופא ירא שמים שלא שמע דבר כזה ברפואה. ע"ש. ובספר דרך שיחה (עמוד רכ"ז) הביא מהגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א שיש רופא שיניים בארה"ב שונא ישראל, וכשמגיעים אליו לטיפול סופר את השיניים ואם רואה שיש ל"ב שיניים אינו מטפל. ע"ש. והוא מפלאות תמים דעים.
זה פתגם עממי, ואין לו מקור. רק הוא על פי דברי חז"ל בשבת (דף קי"ט עמוד ב') שמענגים את השבת בדגים גדולים, והמקיים שלש סעודות נצול משלש פורעניות, ואחד מהם מדינא של גהינם.
!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.