בנם של קדושים, חבר במכון "הרב מצליח", ושותף בעריכת פירוש "שיח אלעזר" לספרו האדיר של מרן מייסד הישיבה זצוק"ל - "שו"ת איש מצליח".
מוותיקי הרבנים המשיבים באתרנו, והתמחה במתן תשובות לשאלות יחודיות שצמחו במוחם הפורה של עמך בית ישראל, בתוך ים התורה.
כבר הרגישו בקושיא זו בפירוש הנדפס בסידור של הישיבה "איש מצליח" וציינו שם לתוספות (קידושין דף ב' עמוד ב' ד"ה קשו) שכתבו שבלשון חכמים נר משמש הן בלשון זכר והן בלשון נקבה. ע"ש. ואף על פי שבמקרא לא מצינו נר בלשון נקבה כבר אמרו חז"ל (חולין דף קלז ע"א) לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד.
1. כן המנהג ידוע גם אצל בני ג'רבא, שהיו מביאים נער או ילד שיקרא ספר יונה בטעמים סמוך לחדר היולדת. והעולם אומרים על שם הדג שהקיא את יונה, כך היולדת תלד את בנה בקלות. ויש אומרים הטעם על פי מה שמפרש הזוהר הקדוש את ספר יונה בדרך דרש (עיין להגר"א באורך), ויונה משול לנשמת האדם והאוניה זהו גופו, שהנשמה יורדת לגוף האדם - לא תשכח את סיבת ירדתה לעולם ותברח מהייעוד שלה וכו'. לכן קוראים בספר יונה - כאילו אומרים לנשמה של התינוק, שלא תפחד לירד לעולם הזה שמא תכשל בעבירות. 2. מצד ההלכה יש בזה איסור, ואם היא מפחדת מאד וזקוקה לו שיהיה שם, יכול להשאר ולהסב פניו אל הקיר. אבל עדיף להמתין בחוץ ולקרוא ספר יונה כנ"ל.
יש כמה יישובים על זה, ואחד מהם של הגאון רבי ראובן מרגליות זצ"ל, שיש לספור את הרווחים בין אות לאות, שהרי גם הגויל קודש, ואמרו חז"ל שהרואה ספר תורה שנשרף קורע שתי קריעות אחד על הגויל ואחד על האותיות.
1. בסתם מנחה לא נושאים כפים, שמא שתה הכהן יין ואינו יכול לישא כפים. בתענית במנחה ג"כ אין לישא כפים גזירה אטו מנחה בשאר ימים. אך אם מתפללים אותה סמוך לשקיעה (דהיינו חצי שעה קודם), אפשר לישא כפים כמו בנעילה של יום כיפור. 2. החזון איש (חלק אורח חיים סימן כ') פסק שיעלו גם במנחה גדולה, ויש בתי כנסיות שנהגו על פיו. עיין חזון עובדיה - ד' תעניות (עמוד צ"ה ואילך). 3. לא. 4. אם רק אחד עלה, לא צריך לצאת כי לא אומרים "כהנים". 5. כן. 6. דבר זה שנוי במחלוקת הפוסקים. עיין יביע אומר חלק ו' (אורח חיים סימן כ"א אות ג'), ושמחת כהן (אורח חיים סימן נ"ז), והסתלק מן הספק. 7. תוספת שבת.
זה פתגם עממי, ואין לו מקור. רק הוא על פי דברי חז"ל בשבת (דף קי"ט עמוד ב') שמענגים את השבת בדגים גדולים, והמקיים שלש סעודות נצול משלש פורעניות, ואחד מהם מדינא של גהינם.
שמעי זה על כרחנו הוא שמעי בן גרא, שאם לא כן מדוע טרח הכתוב ליחס את מרדכי שלשה דורות למעלה כשהם אנשים בלתי ידועים, אלא על כרחך ששמעי הוא שמעי בן גרא בן קיש, שהוא קיש אבי שאול המלך. כך הוא בתרגוםראשון, ופשוט הדבר שהכתוב דילג על כמה וכמה דורות באמצע כיון שאין לו ענין בהזכרתם (מה שאין כן בסוף רות שטרח לפרט את כל הדורות מיהודה עד דוד המלך הואיל וכוונתו להודיע את יחוסו) אבל בתרגום שני ייחס את מרדכי דור עשירי לשאול המלך, ולא ייחס אותו לשמעי בן גרא. רק אחר כך דבריו סותרים זה את זה, וכבר העיר בזה מרן ראש הישיבה שליט"א בסנסן ליאיר עמוד קכ"ז.
!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.