הרב אמיר דאדוואנד

יפה אמרת שאותיות בג"ד כפ"ת הבאות לאחר מילה המסתיימת באותיות אהו"י - הן רפויות, אמנם יש ארבעה מבטלים לכלל זה, ואחד מהם "מפסיק" כלומר אם יש במילה המסתיימת באותיות אהו"י טעם מפסיק - בכל אופן אותיות בג"ד כפ"ת שאחריה דגושות. לדוגמא: "ויהי בשלח" (פרשת השבוע) - כיון שמילת ויהי בטעם מפסיק (רביע), הבי"ת של בשלח דגושה. קריאת התורה בפיסוק הטעמים היא בעצם קריאת לשון הקודש כתיקנה, ולכן גם בתפלה אנחנו צריכים להתייחס לצורת פיסוק הטעמים. ואם תאמר הלא בסידור תפילה אין טעמים? נכון, אבל מי שבקי בכללי הטעמים יוכל להלביש טעמים גם בסידור התפילה. וכאן אסביר אחד מהכללים שיענה על שאלתך. כאשר יש בסוף הפסוק שתים או שלוש מלים - באחת מהן צריכה להיות "טרחא", ואפילו במלים שאמורות להאמר ברצף כמו "לא תרצח", כאשר זה בסוף פסוק (כמו בפרשת יתרו בטעם עליון), המלה "לא" בטרחא והתי"ו של "תרצח" דגושה. נחזור לשאלתך. המלים "הרוצה בתשובה" הם בסוף ברכה - סוף פסוק. ולפיכך במלה "הרוצה" צריך להיות טרחא. ולכן מדוייק יותר לומר "בתשובה" בדגש (הבי"ת הראשונה).

1. חז"ל הדגישו שיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת, כלומר שרגיל לראותו פעם בחודש, ומסתבר לי שחבירך בדק בחברים שרגיל עימם. יתכן עוד שהוא בדק בט"ו או בט"ז לחודש שאז הירח מלא גם בסוף הלילה.
2. על כל פנים החישוב בלוח הוא על פי המנהג הפשוט שעלות השחר הוא 72 דקות לפני הנץ (ומורידים עוד שש דקות לניכוי הרי מואב). יש דעה שעלות השחר הוא 90 דקות לפני הנץ (דעת הגר"א). אבל בשום אופן אין להקל ביותר מזה.
3. לגבי השקיעה, יש לבדוק מהמקום הגבוה בעיר.

עיר היא לשון נקבה: עיר גדולה, עיר פרוצה וכדומה. ואין קושיא מהמלה "והיה" כיון שפעל היה מגיע לפעמים גם על לשון נקבה (ופעמים גם על לשון רבים), כמו: "והיה הנערה" אשר אומר אליה וגו' (בראשית כד, יד).

"אל תערוץ" פירושו אל תישבר מהפחד לגמרי, ואח"כ הוסיף "ואל תחת" כלומר אל תישבר ברוחך אפילו לזמן מועט. וזה כנגד מה שאמר לפני כן "חזק" ו"אמץ". ועיין במלבי"ם.

ב"אבינו מלכנו" זו לשון בקשה, וכמו שאתה מבקש מבנך גְמֹר לאכול, שְמׂר את הספר, אותו דבר: זְכׂר כי עפר אנחנו.
לעמות זאת בפסוק זה תואר, כמו שאומרים: הכסא הזה "שָמוּר", הספר הזה "גָמוּר".