מחשובי האברכים בכולל, מוסר שיעורים בנושאים שונים, וכיהן כשנתיים ר"מ בישיבה.
עורך הסידור הנפוץ "איש מצליח" בהוצאת הישיבה, מהדורה רביעית, ובקיאותו בנוסחאות ובחכמת הדקדוק לשם דבר.
1) אין! כך הם כללי לשון הקודש, וראיה פשוטה לדבר מזה שלעולם לא ימצא דגש אחר שוא שבראש מלה (לבד מהמלה שְתּים והנטיות שלה. ובאמת זו יש דעות שהשוא נח). 2) קוראים לו שוא נח! ומזהים אותו לפי הכללים, כלומר אם אין בו אחד מחמשת הכללים של השוא הנע - הרי הוא נח.
יפה אמרת שאותיות בג"ד כפ"ת הבאות לאחר מילה המסתיימת באותיות אהו"י - הן רפויות, אמנם יש ארבעה מבטלים לכלל זה, ואחד מהם "מפסיק" כלומר אם יש במילה המסתיימת באותיות אהו"י טעם מפסיק - בכל אופן אותיות בג"ד כפ"ת שאחריה דגושות. לדוגמא: "ויהי בשלח" (פרשת השבוע) - כיון שמילת ויהי בטעם מפסיק (רביע), הבי"ת של בשלח דגושה. קריאת התורה בפיסוק הטעמים היא בעצם קריאת לשון הקודש כתיקנה, ולכן גם בתפלה אנחנו צריכים להתייחס לצורת פיסוק הטעמים. ואם תאמר הלא בסידור תפילה אין טעמים? נכון, אבל מי שבקי בכללי הטעמים יוכל להלביש טעמים גם בסידור התפילה. וכאן אסביר אחד מהכללים שיענה על שאלתך. כאשר יש בסוף הפסוק שתים או שלוש מלים - באחת מהן צריכה להיות "טרחא", ואפילו במלים שאמורות להאמר ברצף כמו "לא תרצח", כאשר זה בסוף פסוק (כמו בפרשת יתרו בטעם עליון), המלה "לא" בטרחא והתי"ו של "תרצח" דגושה. נחזור לשאלתך. המלים "הרוצה בתשובה" הם בסוף ברכה - סוף פסוק. ולפיכך במלה "הרוצה" צריך להיות טרחא. ולכן מדוייק יותר לומר "בתשובה" בדגש (הבי"ת הראשונה).
עיר היא לשון נקבה: עיר גדולה, עיר פרוצה וכדומה. ואין קושיא מהמלה "והיה" כיון שפעל היה מגיע לפעמים גם על לשון נקבה (ופעמים גם על לשון רבים), כמו: "והיה הנערה" אשר אומר אליה וגו' (בראשית כד, יד).
"אל תערוץ" פירושו אל תישבר מהפחד לגמרי, ואח"כ הוסיף "ואל תחת" כלומר אל תישבר ברוחך אפילו לזמן מועט. וזה כנגד מה שאמר לפני כן "חזק" ו"אמץ". ועיין במלבי"ם.
הכינוי לרבים היא תוספת של המלה "הם" (כמו בנידוננו "של - הם" הופכת להיות "שלהם"). ולפיכך הצורה המקורית של הכינוי היא בתוספת ה' ומ'. אלא שיש מלים שבהם הה"א נופלת כמו שלחן - שלחנם וכדומה, ויש מלים שהה"א אינה נופלת כמו אח - אחי - אחיהם, אב - אבי - אביהם, ועל דרך זו של - שלי - שלהם. (ויתכן שהסיבה לזה שכאן אין הה"א נופלת, כדי שלא תתחלף ב-"שָלֵם").
1. כי כן דעת הגר"א והרב לחם הביכורים והרש"ס והרב ישרש יעקב ועוד 2. אין שום הבדל בין זה לבין ברכת המכין מצעדי גָבר (אף על פי שבפסוק כתוב מצעדי גֶבר) וברכת שלא עשני עָבד. ולכל הטעמים שניסו לתת לברכת בורא פרי הגפן אית להו פרכה ואכמ"ל. 3. האמת היא ברורה למתבונן שהמדפיסים שהוסיפו את הניקוד לסידורים (לפני כחמש מאות שנה) לא היו חכמים לדעת שבאמצע משפט אומרים בסגול ובסוף משפט בקמץ, ומה ששמעו מאביהם ניקדו בסידור, ואחריהם נהו והמשיכו כל הספרדים קוני הסידורים עד שהפך ל"מנהג". צא ובדוק כהיום הזה שלומדים דקדוק ברוב בתי הספר, ואף על פי כן אם תלך ותשאל כיצד קוראים לבנו של נח "יֶפת" או "יָפת"? מדוע כתוב בתורה פעם כך ופעם כך? רוב העולם (כולל אברכים ובחורי ישיבות) לא ידעו לענות לך ואם כן מה התמיהה על המדפסים לפני כחמש מאות שנה, אבל מי שזכה לדעת דקדוק מדוע שלא ידקדק?! 4. ודאי שמי שאומר בסגול יוצא ידי חובה ואין צריך למחות בו. אומנם המתחסד עם קונו ורוצה לומר הברכות בשלימות הדקדוק יאמר בקמץ, וזה ברור.
!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.