הרב אמיר דאדוואנד

עיר לשון זכר או נקבה? יש פסוק בפרשת שופטים שאומר "והיה העיר" משמע לשון זכר, וכתיב מאידך "והיתה העיר"?

ביהושע פרק א' פסוק ט' - "הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ 'חֲזַק וֶאֱמָץ', אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת, כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ". מה ההבדל בין לשון "תערוץ" לבין לשון "תחת"? ראיתי במפרשים שכותבים ששתיהן לשונות של פחד.
ועוד, מדוע צריך לחזור פעמיים על אותו עניין?

מה ההבדל בין ׳אז׳ ל׳אזי׳ ? אין הבדל, בדיוק כמו על ו - עֲלי, בדרך כלל בשפה מליצית וכדומה משתמשים ב – אזי ולכן בספר תהילים נכתב "אזי", וכן "עלי". וכן מצינו במשלו של בלעם "עלי נהר", (יתכן שאזי ועלי היא המקורית יותר, ובקיצור אומרים "עלי" ו"אז", וזו הסיבה לשינוי הנ"ל.
 

למה בסידור "איש מצליח" כתבתם בניקוד  של מילת בורא פרי "הגפן" קמ"ץ ולא סגו"ל ? שהרי הרב פעלים (ח"ב סימן כה') כתב להדיא ע"פ הרב חיד"א ועוד ראיות שיש לומר כמו המנהג, דהיינו בסגו"ל. וכ"ה בילקוט יוסף (ח"ג סימן רח' הערת יט' בסוף).1. כי כן דעת הגר"א והרב לחם הביכורים והרש"ס והרב ישרש יעקב ועוד 
2. אין שום הבדל בין זה לבין ברכת המכין מצעדי גָבר (אף על פי שבפסוק כתוב מצעדי גֶבר) וברכת שלא עשני עָבד. ולכל הטעמים שניסו לתת לברכת בורא פרי הגפן אית להו פרכה ואכמ"ל.
3. האמת היא ברורה למתבונן שהמדפיסים שהוסיפו את הניקוד לסידורים (לפני כחמש מאות שנה) לא היו חכמים לדעת שבאמצע משפט אומרים בסגול ובסוף משפט בקמץ, ומה ששמעו מאביהם ניקדו בסידור, ואחריהם נהו והמשיכו כל הספרדים קוני הסידורים עד שהפך ל"מנהג". צא ובדוק כהיום הזה שלומדים דקדוק ברוב בתי הספר, ואף על פי כן אם תלך ותשאל כיצד קוראים לבנו של נח "יֶפת" או "יָפת"? מדוע כתוב בתורה פעם כך ופעם כך? רוב העולם (כולל אברכים ובחורי ישיבות) לא ידעו לענות לך ואם כן מה התמיהה על המדפסים לפני כחמש מאות שנה, אבל מי שזכה לדעת דקדוק מדוע שלא ידקדק?!
4. ודאי שמי שאומר בסגול יוצא ידי חובה ואין צריך למחות בו. אומנם המתחסד עם קונו ורוצה לומר הברכות בשלימות הדקדוק יאמר בקמץ, וזה ברור.

לפי הדקדוק, איך נכון לומר על אשה שהיא ״צדקת״, ״צדיקה״ או ״צדקנית״ ? לכאורה תא שמע מאי עמא דבר, שאומרים רובם ככולם ״צדקת״ ולמפורסמות אין צריך ראיה. מאידך במדרש רבה (שמות, פרשה א - יב) מובא בזה הלשון: בשכר נשים צדקניות (וחיריק תחת הצד״י) שבאותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. ולכן רבים אומרים על אשה שהיא ״צדקנית״. ולאחרונה שמעתי לא מעט הביטוי ״צדיקה״ כנראה בפלס עתיק (זכר) ועתיקה (נקבה) וכיו״ב. על כן יורו נא רבינו שפת אמת ודקדוק לשון (עם ניקוד)כל הצורות נכונות. ובכל האופנים הצד"י בפתח.

לגבי הטעם קרני פרה האם יש סיבה למה הטעם מופיע פעם אחת בתורה ולמה דווקא במלה 'אמה'? אשמח גם בהפניה לספרים העוסקים בשאלתי!אינני יודע. אבל זאת אדע כי הוא מגיע רק בפסוקים ארוכים.
הפסוק שהוא מופיע בו בפרשת מסעי הוא הפסוק הארוך ביותר בתורה.

מדוע כאשר כתוב מצרימה אין האות מ נחשבת כקמץ קטן הרי יש אחריה אות ה שנחשבת כשווא נח? האם כל אות שהיא מלעיל אין נחשב שם השווא כשווא נע אלא תמיד נח? האם יש איזה כלל לדעת מתי המילה היא מלעיל או מלרע?

רק אם הנח הוא "נח נראה" כלומר ששומעים אותו, הקמץ שלפניו הוא קמץ קטן, כגון: "ויקם", "ויסב" שהמ"ם והבי"ת שבסוף המילה הן נשמעות, אבל האות ה"א שאחרי המ"ם במילה "מצרימה" היא נח נסתר, כלומר שלא שומעים אותה כלל, ולכן הקמץ הוא קמץ גדול.