לכאורה הוא נכון, וכן כתב בשו"ת שבט הקהתי (חלק ד' סימן רכ"ח) שזקנה אינה צריכה הפסק טהרה. ע"ש. אולם א"כ גם שבעה נקיים אינה צריכה, שהרי עיקרם להחזיקה שאינה רואה, ולאו משום דבעינן ספורים לפנינו, כמבואר בפוסקים. והרי כאן אינה רואה זמן רב. וזה ודאי אינו, וכן מפשט דברי הפוסקים ומרן השלחן ערוך (סימן קצ"ו סעיף ה') שכתבו שלעולם אינה מתחלת שבעה נקיים עד שתעשה הפסק טהרה. ע"ש. משמע דאף אם עברו ימים רבים חייבת הפסק טהרה דוקא. והרי גם אשה רגילה, אינה רואה בין וסת לוסת. ואמאי לא מהני ונימא דהוי כהפסק טהרה. אלא על כרחך דכל שלא היה לנו בירור גמור בודאי, לא הוי הפסק טהרה. ולכן גם שעברו עליה ימים הרבה, מ"מ כיון שאפשר שתראה, אינה יכולה להתחיל ז"נ בלא הפסק.
ואע"פ שבזקנה לכאורה הוי ודאי שלא ראתה זה זמן רב, מ"מ נראה לחלק, ע"פ דברי התוס' והראשונים בחולין (יא.) דלא הוי חזקה לילך אחריה, רק חזקה מבוררת באותה שעה, ולא כשהוחזקה למפרע. ע"ש. וא"כ ה"נ דאף שאחר שעברו עליה שנים ולא ראתה, נודע לנו שהפסיקה באיזה זמן, מ"מ אין לנו זמן ברור שנוכל להצביע עליו ולומר, ברגע זה אינה רואה, שהרי גם זקנה אפשר שתראה, מחמת חימוד וקפיצה, שינוי מאכלים וכיוצא. מה שא"כ בתבעוה לינשא ונתפייסה, שודאי באותו רגע הפסיקה ונוכל לומר כרגע הפסיקה ראייתה, שהרי אין לה דמים ורק החימוד גרם לה, ומיד הפסק, לכן הוי הפסק טהרה גמור, ורק בזה הקילו הראשונים. וכל שכן שיש אומרים שם הטעם משום דהוי ספק ראתה ולא בודאי.
ועל כל פנים בכל אשה – אחרת שראתה בודאי ראיה רגילה, לא מצינו בפוסקים קולא בזה. וחייבת הפסק טהרה ושבעה נקיים ככל אשה. כן נראה לעניות דעתי.