יחסי חבירות בין בחורי ישיבה קטנים וגדולים

בפשטות, על פי הסיפור שסיפרתם, המשכיר צריך לפצות על ימי העבודה וגם על מה שאי אפשר להשתמש בחדרי המקלחת, אבל אי אפשר לפסוק בלי לשמוע את שני הצדדים, ובלי לדעת בדיוק את פרטי המקרה. תוכלו לפתוח תיק בבית הדין של הישיבה או ללכת לתלמיד חכם בורר המוסכם עליכם שידון בזה.

אם יש לכם אפשרות להשיג את החוזה שחתמתם עמו יהיה מה לדון בזה. אבל אם לא אי אפשר להקל מכיון שיכול להיות שהחתימה עמו כוללת שלא תקנו את הדירה הזאת לעולם ובשום אופן שלא דרכו. לכן אין ברירה אלא לשלם ליורשים או להגיע עמהם לאיזה פשרה. ולשלם לבתו אי אפשר אם יש לו בנים, כי הבת אינה יורשת לפי דיני התורה, אלא אם כן אין לו בנים (תשובה זו נענתה לאחר התייעצות עם אב”ד משפט וצדק הגר”ד עידאן שליט”א).

אם הוא לא ידע עליך, המחילה שביקשת הועילה, ותיזהר מכאן ולהבא. יישר כח!

קראתי את כל הסיפור, ואני רואה את הדברים בצורה שונה: בהתחלה הוא באמת רצה, והראיה שרצה לסגור וורט, ועד שאת הספקת להחליט הוא הסתפק מכל סיבה שהיא שלא עלתה לו לפני (וא”א לדעת מה הסיבה, להרבה אנשים יש מחשבות משונות ושטויות בראש), אבל לא התכוון כלל לעשות בזה גניבת דעת. ולכן אינך צריכה להקפיד עליו כלל, ואין ענין להתקשר או לומר לו משהו, פשוט לסלוח ולשכוח מכל הקשר שהיה ביניכם, ובלב טהור ונקי להתכונן לקראת הזיווג האמיתי שלכם שיבא בקרוב בעז”ה.

לגבי המתנות אם צריך להחזיר, יש דיון בזה בש”ע (אה”ע סי’ נ’ ס”ג). אך צריך להבין באיזה מתנות מדובר, הרי בדרך כלל אין נותנים מתנות לפני הוורט. ואם הכוונה לאיזה אוכל או שתיה שהוא קנה לפגישה, זה לא נקרא מתנה אלא דרך נימוס שאנשים יושבים יחד מביאים משהו לאכול, ולכן א”צ לשלם ע”ז כלל. ואם הכוונה למתנה אחרת נא לפרט לנו. (אחרי הפסח, כי האתר יהיה סגור לשאלות עד אחרי הפסח).

כשחולמים חלום כזה, יש לומר הקטע “רבונו של עולם אני שלך וחלומותי שלך” בשעת נשיאות כפים (נדפס בסידורים), ולתת מיד ח”י שקלים בקופה של צדקה. אפשר לפתור את החלום לטובה, שהבן יהיה בע”ה גדול בתורה וישקע בים התלמוד (כדאי ללמוד שיעור בדף יומי) וגם יכתוב בידו חידושי תורה.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1100).}

פעם נשאל הרוגאצ’ובי על זה, ואמר שאם ההפרש ביניהם שליש (כלומר 2/3), יש להעדיף את היהודי שמבקש שלש מאות מהאינו יהודי שמסתפק במאתים.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1099).}

– עברתי מלמעלה על הנתונים שהוצגו בספר דברי שלום ואמת, ובמחכ"ת המספרים הנ"ל מוצגים בצורה בוטה ומעוותת לגמרי, והבולט ביותר שהוא "שוכח" להוסיף גם את 30% שיש (גם לשיטתו) פירושים שונים בדעת מרן. ולמעשה גם לשיטתו לא מצא בכל רשימת ההלכות רק 35 מקרים שנהגו בהם הספרדים בא"י שלא כדעת מרן, כלומר רק כ-25%. וזה מלבד עוד אי-דיוקים שיש בדבריו, וגם יש לדון על פרטי ההלכות שהזכיר ואכמ"ל.

– אותם מקומות שהגרע"י סוטה (כביכול) מפסק מרן, בד"כ מדובר על מנהגי תפילה וכיו"ב שאנו נמשכים בהם אחר האר"י והמקובלים, כמסורת רוב עדות המזרח בזה. אבל כשטוענים על מנהגי מרוקו שהם נגד דעת מרן, הכוונה בעיקר על דינים גמורים. ולא הכמות המספרית קובעת, אלא האיכות.

– למעשה הרוצה להחמיר נגד מנהגי הספרדים בא"י, רשאי ותע"ב. אבל להקל בא"י נגד המנהג ודעת מרן – אסור לספרדי, אפילו אם נולד הסבא שלו בקזבלנקה. ועיין בכל זה באורך בשו"ת מחקרי ארץ ח"ג (סימן ס').

1) בשלב זה אינך חייבת לסלוח לאותן בנות שהציקו לך כל כך.

אבל בורא עולם נמצא בצער על כל קפידא שיש ליהודי על חבירו, ולכן כשתהיי מסוגלת מבחינה נפשית לסלוח, סלחי, ואל תמתיני שיבקשו ממך.

2) אילו היית חיה לפני מאה וחמישים שנה, הייתי צריך לעבוד קשה כדי להוכיח לך את האמת והאמונה, אבל היום המצב הפוך לגמרי, והאמונה בבורא עולם היא הבסיס להבנת כל החכמה האין סופית שיש בעולם, והללו שעדיין מתעקשים לדבוק באתאיזם ובאבולוציה עושים זאת רק כדי לא להיות מחוייבים לקיים את התורה והמצוות. ותו לא. כשאת מאמינה את עושה טוב בראש ובראשונה – לעצמך. וחבל שבגלל המאורעות הנ"ל תנקמי בעצמך ותפילי את עצמך בפח. כדאי שתתחזקי בדקדוק שמירת שבת (כולל לימוד הלכותיה), ובעשית חסד, ותאזיני לשיעור רבנים שחיים אמונה ומדברים אמונה, ועל צבאם שיעוריו של מרן רה"י נר"ו במוצאי שבתות.

בע"ה תעלי על דרך המלך בקרוב, ותזכי להקים בית יהודי טוב של שמחה ואושר.

מרן ראש הישיבה נר"ו בירחון אור תורה התשמ"ה (סי' קמה) העלה שאין צריך ליטול ידים מתוך כלי, אלא ישטוף ידיו מן הברז ג' פעמים לסירוגין.

ושכן המנהג וכן נהג למעשה מרן הגרע"י זצ"ל כפי שהובא בשמו בשארית יוסף ח"א. וע"ע בשו"ת שמע שלמה ח"ב (סי' ב-ג).

שמעתי ממור אבי הגאון הרב צמח שליט"א  שאין לעשות כך   מאי דסני עלך לחברך לא תעביד

יש להוסיף על כך כי לכל אדם יש חסרונות ויתרונות  ואם אדם נפגש עם שתיים בו זמנית הוא יהיה מבולבל ולא יוכל להחליט נכון