1. במחילה מכבודו, אין מציאות של רי"ש מהגרון. תנסה ותבדוק! הרי"ש הרחובית כיום יוצאת מהחיך (יש המוציאים אותה מאמצע החיך כגימ"ל רפויה, ויש מוציאים אותה ממקום קצת יותר גבוה, אבל בשום אופן לא מהגרון).
על כל פנים מבואר בספר יצירה ובתקוני הזוהר ובכל ספרות הגאונים והראשונים שדיברו בענין זה, שמוצא הרי"ש מהשיניים כמבטא רי"ש הונגרית. ואגב אין בזה חילוקים בין העדות, אלא בכל העדות היו כאלה שהצליחו לבטואת כהלכה, והיו כאלה שמחמת הקושי לא הצליחו וביטאו רי"ש מהחיך. ועיין במהרש"א בחידושיו לסוטה (דף י"א ע"ב) שכתב שדרך הקטנים שמוצא הרי"ש קשה להם בדיבור. ויוצוינו לשבח התימנים שרובם ככולם ידעו לבטאות רי"ש כהלכה. עד הדור האחרון שזלזלו במבטא האותיות כהלכה והתעצלו במבטא הרי"ש, וכיום אפילו יהודי הונגריה התחילו לבטאות רי"ש משובשת מהחיך.
אם תשמע היום חכמים שאינם מבטאים כהלכה, זה מחמת חוסר ידיעה או שאינם יכולים לבטא רי"ש מהשיניים. גם בישיבה יש רבנים שאינם מצליחים לבטא רי"ש מהשיניים, ובשבת זכור הם מבקשים מאחד הבחורים שיודעים לבטא רי"ש לעלות ולקרוא פרשת זכור.
2. ראיתי בספר דקדוק שעשה 'מחלוקת': יש אומרים שהרי"ש מהשיניים ויש אומרים שהרי"ש מ'הגרון'. וכאמור לעיל זה גם לא נכון וגם לא מציאותי. וטעות זו נבעה לאותו מחבר (ולכמה מחביריו) מ"כללי הדגש". כוונתי שבכללי הדגש הרי"ש נמנית ביחד עם אותיות הגרון (אחהע"ר) כי גם היא אינה מקבלת דגש כמותן, ומזה חשבו שהיא מהגרון. אבל זה אינו כאמור.
3. בודאי שיש בזה הבדל הלכתי, ורק במקום שלא יודעים כהלכה יוצאים ידי חובה ברי"ש רחובית.