את בתי נתתי לאיש הזה, משמע עשיתי פעולת קנין של מסירה לאיש הזה לחופה, או ביחס לאשה שנמסרה לאיש הזה לחופה, ואילולא זה לא שייך טענת מוציא שם רע משום דאינה אשתו. ואין זה קנין קידושין שנלמד מפסוקים אחרים וכן אין הכוונה על אחד מקנייני קידושין, שלשון נתתי משמע שנמסרה לחופה. כך נראה לי בהבנת הפסוק. וכן משמע מפני יהושע בקידושין (דף ג' ע"ב) שמכאן למדו קנין חופה.
ודע שחופה תכליתה חיבת ביאה כמו שכתבו הראשונים בדף ה' ע"ב, לכן נחלקו בענין חופה האם זה יחוד או קלונסאות או מזמוטי חתן וכלה והינומה וכו' שכולם חיבת ביאה, וכולם מודים למה שכתב הר"ן שמי שבא על האשה לשם נישואין שאין צריך חופה, שהרי כל תכליתה לביאה, ומשנעשה התכלית אין צורך באמצעי.