כבר השרישונו רבותינו ז"ל שתלמוד תורה כנגד כל המצוות כולן. ועיין בירושלמי פרק קמא דפאה, גודל מעלת תלמוד תורה יותר משאר המצוות. וכן כתב רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בהלכות תלמוד תורה (פרק ג' הלכה ג'), שאין לך מצוה בכל המצוות ששקולה כנגד תלמוד תורה, אלא תלמוד תורה כנגד כל המצוות כולן. ועוד אמרו חז"ל (סוף פרק קמא דמגילה) שגדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות. ע"ש. הרי לך שאפילו מצוה גדולה ביותר כהצלת נפשות, אינה שוה לתלמוד תורה. וכל שכן לעסוק בצרכי ציבור, שעם כל מעלתם, אינם שוים לתלמוד תורה עצמו. ומה שאמרו (ברכות דף ז' ע"ב) גדול שמושה, היינו כשלומד מרבו הלכה למעשה. עיין שם למהרש"א ומהר"ץ חיות ז"ל. ואין כאן מקומו להאריך.
אמנם אם אי אפשר למצוה ליעשות על ידי אחרים, צריך לבטל תורה, כדי לקיימה, כמו שאמרו חז"ל במועד קטן (דף ט' ע"ב), וכן פסק הרמב"ם שם (הלכה ד'). וכל שכן בהצלת נפשות, שהתורה כולה נדחית מפני פיקוח נפש. אבל אם אפשר למצוה ליעשות על ידי אחרים, או שאין לפניו כעת מצוה אחרת, בודאי שההולך ולומד עדיף מההולך ועוסק בשאר מצוות. ועיין שם בכסף משנה.
ולכן במעשה שלך, קודם כל, אשריך שיש לך קביעות לתורה, שאינך זז ממנו. ואפילו רק שעה אחת ביום, מעלתך גדולה, שעל זה תחילת דינו של אדם, אם קבע עתים לתורה. ושאר הזמן, שרבך מבקש ממך לעשות דברים אחרים, אם אפשר להם ליעשות ע"י אחרים שאינם לומדים, תבקש ממנו בלשון כבוד ודרך ארץ, אם אפשר שאחר יעשה זה, כי נפשך חשקה בתורה.
ואם מוכרח אתה לעשות הענין, עשהו, והעוסק בצרכי רבים זכותו גדולה (ועיין בשלחן ערוך אורח חיים סימן ע' סעיף ד' ועוד), ובלבד שיכוין לבו לשמים, כמו שאמרו חז"ל באבות, כנודע.