מה הדין בקטן שברך על נטילת האתרוג (בסוכות) שהחיינו, וכעת הוא הגדיל והגיע ט"ו בשבט. האם רשאי לברך שהחיינו עכשיו שהוא גדול (מאחר ושהיה קטן ברכתו היא כמעשה קוף בעלמא והוא פטור מכל המצוות ואביו חייב בדין חינוך, דומיא דספירת העומר ששם לדעת הגר"ע יוסף אינו יכול לברך מאחר והיה פטור מכל המצוות), או שאינו רשאי לברך (דומיא דגדול שבירך בסוכות שבט"ו בשבט לא יברך שנית כדעת הגר"ע יוסף משום ספק ברכות להקל, מאחר וכבר יצא ידי חובת שהחיינו בראיה של סוכות, וגם ברך שהחיינו כמו שכתב הרב שלומה קלוגר זצ"ל)?
אין לקטן זה לברך שהחיינו, שהרי סוף סוף יש מגדולי הראשונים שסוברים שמצות החינוך מוטלת גם על הבן וכבר יצא בברכתו הראשונה. ובפרט שעיקר ברכת שהחיינו תלויה בשמחה, ואין לו כעת שמחה באתרוג זה יותר משאר בני האדם. ועוד שיש אומרים שברכת שהחיינו רשות. וגם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל לא השתמש בסברתו הידועה אלא להחמיר על הקטן ולא לברך, ולא להקל ולברך.
שאלה מעשית ומצויה יותר היא לגבי ברכות התורה שבירך הקטן בבוקר שלפני היותו לבר מצוה, ובהגיע הערב נעשה בר מצוה, והברכה שבירך בבוקר אינה מועילה לחיוב דאורייתא שנולד בו בערב (והוא הדין שלא תועיל לדעת הפוסקים דחיוב הקטן מוטל רק על אביו). והעצה לזה, שיכוין לצאת ידי חובת ברכות התורה בברכת "אהבת עולם" של ערבית (עיין למרן הגר"ע יוסף זצ"ל בתשובה שבסוף ספר ילקוט יוסף – דיני חינוך קטן).
אדרבה, דעת מרן ראש הישיבה שליט”א להלכה כוותך לברך על הים התיכון עושה מעשה בראשית, וכמו שכתב שם: ומי שרוצה לצאת ידי כל הדעות יברך על הים התיכון עושה מעשה בראשית וכו’. ע”ש. ומ”ש להביא ראיה מהגמ’ הוא רק לסייע את פסק מרן וליישבו ולא לתפוס כמותו להלכה. ובזה מתיישב גם מה שהקשיתם כיצד אפשר להביא ראיות מהגמ’ נגד הרא”ש, והתשובה שלא באנו להכריע ע”י זה אלא רק לסייע וליישב.
הדברים נכונים שאומרים בלשון הווה כמו פלוני עוזר לי, אבל זה דוקא כאשר אומרים רק את ההווה ובו כוללים גם את העבר והעתיד, אבל כאן שמזכירים את העבר והעתיד אדרבה נראה יותר נכון להזכיר עבר ואח”כ הווה ואח”כ עתיד.
באמת הרב הגדול זצ”ל בשו”ת איש מצליח (ח”ב חיו”ד סי’ מ”ג-מ”ז) חשש לערלה בפלפלין שלנו. אבל כבר בא בנו שיבלחטו”א מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א והעיר בזה בכמה וכמה מקומות. ובעלון בית נאמן מס’ 354 הערה 2 כתב בזה”ל: הגמרא דברה על פלפל שחור, לא על פלפל ירוק. כי הפלפל הירוק הגיע מאמריקה לפני ארבע מאות שנה, אז הגמרא לא דברה עליו. אבל מי יכול להוכיח את זה? יש תשובה בישיב משה (ח”ב סי’ רי”ד) של רבי משה שתרוג, שאמר הפלפל שמוזכר בשו”ע סי’ ר”ב זה פלפל שחור. ע”כ. והם סתם פלפלים שבש”ס. ויש עוד שני רבנים לפני מאתים שנה שאמרו ככה, רבי אברהם כלפון (ספר לקט הקציר סי י”ט אות מ”ד) ורבי משה כהן הבן של רבי שאול, כתבו מפורש שהפלפל שלנונחשב ירק.
אוי לנו על שברנו כי הגענו בדורנו לשפלות כזאת, ודברים שהיו פשוטים וברורים בכל הדורות, נתהפכו בימינו, ואיסורי תורה חמורים ותועבה, נעשו בימינו מותרים בפרהסיא ובגלוי, ודברים שהיו מתבייישים מהם בעבר ומבינים שמעשה נתעב ובזוי הוא, ואף מי שעשאו מחמת יצרו הרע, הבין שמעשה איסור הוא. נעשה בימינו גאוה וגסות ומשתבחים בזה, דבר שהיה מושכל ראשון ופשוט אצל כל בן דעת שאסור באופן מוחלט, נעשה בימינו מקובל ואפשרי. ומי שמוחה וזועק מכאב לב, בזים ולועגים לו, ובעוה”ר נתקיים בנו הפסוק “וסר מרע משתולל”, כדרשת חז”ל בסנהדרין (צז.). ע”ש.
ולעצם השאלה הנה אע”פ שהם חוטאים בכל מקום, וגם אם לא יבואו אתכם, יחטאו במקומם, ואין אתם מוסיפים להם על עוונם, וחטאם ישאו. מכל מקום הרואה עבירה, פעם אחר פעם, מתקרר לבו לאט לאט. ומה שבפעם הראשונה אומר אוי, וחמור בעיניו, בפעם השניה אינו זועק אותה זעקה, ובשלישית בשקט וברביעית לא נורא, וכן הלאה.
ולכן אף שאין בכחנו למחות בעוה”ר, כי אין דורנו דומה יפה, ומה בכחנו לעשות, מכל מקום להתחבר לזה אין לנו. ואף שאין להרחיק, מכל מקום אין לקרב. ויש להתפלל עליו שיחזור בתשובה, ושה’ יכניס בלבו את הדרך הנכונה והישרה. כנלע”ד.
ובקרוב יקוים בנו הפסוק “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ”.
אם לש את הכובאנה עם המון שמן שכאשר שם בתוך התבנית נעשה שם הרבה שמן עד שזה נעשה מטוגן בתוכו מברך מזונות ואפילו אם אכל יותר משיעור קביעות סעודה
ואם אין כל כך הרבה שמן אבל ניכר מאוד טעם השמן בעיסה עד שאוכלים אותו לפעמים בלי לפתן כמו עוגה ברכתה מזונות ואם אוכל שיעור קביעות סעודה ברכתו המוציא וברכת המזון וכן יטול ידיו תחילה בברכה
שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
Google
