כל מנהג שנהגו בו אבותינו לא כדאי לעוזבו לחינם. ואל תטוש תורת אמך כתיב. וזה לשון מורנו הרב הגאון רבי כדיר צבאן בספר שיירי הנפש (מערכת מ' אות ד'): ושמעתי רמז יפה שגם בארץ ישראל אין לנו לעזוב מנהגי אבותינו כמה שאפשר, מהכתוב בפרשת שופטים: לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים [גם] בנחלתך אשר תנחל וגו'. גבלו ראשונים בנחלתך אשר – ראשי תיבות ג'רבא. עד כאן. וכבר כתב רבינו נסים גאון במגילת סתרים שלו, כי כל מנהגי האומה כגון אכילת פולים בהושענה רבא אין לנו לבזותם, ומי שהנהיגם זריז ומשתדל הוא (והובאו בדברי רבינו מימון אבי הרמב"ם בקובץ שריד ופליט עמוד 8). רק אין להיות אדוקים במנהגים אלו יותר מדאי, כגון אלה האומרים שמי שלא בא ל"בסיסה" לא ישלים שנתו ח"ו, והגאון הקדוש רבי מצליח מאזוז זצ"ל היה אומר שהנקדנים ביותר במנהג זה יש בזה משום איסור מנחש ומעונן. ואין זה אלא לסימנא בעלמא כמו סימני ליל ראש השנה. (עיין בירחון אור תורה ניסן תשמ"ט סימן ק"א). ועיין עוד במה שכתבתי בספר פרח מטה אהרן (עמוד רי"ד והלאה).