המילה “אמר” בגמרא
ראה בהקדמת מרן ראש הישיבה שליט”א לחומש איש מצליח שכתב לגבי פתח אליהו שאין לנקד בחטף פתח כמו בארמית, אלא הוא פתיחה בעברית למה שאומר אחר כך בארמית. ע”ש. והוא הדין לניקוד הגמרא.
מאת: פלוני | תאריך: י״ז בטבת ה׳תשע״ד – דצמבר 20, 2013
מאת: פלוני | תאריך: כ״ח במרחשוון ה׳תשע״ו – נובמבר 10, 2015
נראה שהכלל בזה הוא כך: כשכותבים "וא"ת" הוא ודאי עם תירוץ, ובלשון "תימה" לא תמיד יש תירוץ. אמנם מצאנו בכמה מקומות שפתחו בלשון "ואם תאמר" ולא כתבו שום תירוץ. חלקם נמנו בגיליון הש"ס ב"מ סא ע"א, יעוין שם (והשמיט שם כמה). ובחלק מהם אכן מצאתי שהגיהו (הב"ח ואחרים) שצ"ל "תימה", שלא ייתכן לומר "ואם תאמר" בלי "ויש לומר" אח"כ. וייתכן לומר שבכל אותם חריגים נשמט התירוץ (וצריך לבדוק בתוס' הרא"ש ותוס' רבינו פרץ ודומיהם אם הביאו תירוץ במקומות הללו).
דבריך מאירים ומשמחים וראוים לעלות על שולחן מלכים ומה שעניתי זה רק לגבי ההבדל בין תימה לתימא כנ"ל.