ראיתי בספר מגיד משרים (פרשת ויקהל) שהמלאך גילה למרן, שחכם אחד מסלוניקי, אע"פ שיש לו זכות על שהעמיד תלמידים הרבה, מכל מקום לא מתגלים לו משמים לדבר עמו - משום שיש לו תאוות לממון ושררה וכו', ואמר למרן ז"ל שאם יפגוש אותו - ידבר אתו להחזירו למוטב וכו'. ומרן הביא את שמו בראשי תיבות. יעו"ש.
ולכאורה בשלמא המלאך לא עבר על איסור לשון הרע - שכוונתו שמרן יחזירהו למוטב וחשיב לתועלת, אך קשה לי על מרן הקדוש - איך כתב זה בספרו - ולא חשש ללשון הרע?