שאל את הרב
print
אא
השנה חל צום עשרה בטבת בערב שבת, וקצת הסתפקנו בענין תפלת המנחה ותוספותיה כגון: הוצאת הספר תורה, אמירת עננו, ונשיאת כפיים וכו'. 
מיעוט מהציבור (וביניהם גם אני השואל) השתדלנו להתפלל תפלת מנחה גדולה - בשעה 1:30, בסדר הבא - הוצאנו ספר תורה, אמרנו עננו בלחש ובחזרה, לא הייתה נשיאות כפיים (או אמירת החזן במקום שאין כוהנים), לא אמרנו תחנון ונפילת אפיים, קראנו מזמור התענית - תפילה לעני וגו'.
אך הרוב הגדול של הציבור התפללו במנחה קטנה - בשעה 4:10 בערך, בסדר הבא - הוציאו ספר תורה בשעה 4:20 אמרו עננו בלחש  ואף בחזרה בשעה 4:36 לא היתה נשיאת כפיים (או אמירת החזן במקום שאין כהנים) - לא היו כהנים! לא אמרו תחנון ונפילת אפיים ואף לא קראו את מזמור התענית תפילה לעני וגו'.
יש לציין - שאע"פ שעוררנו את החשיבות להקדים מעט את המנחה הקטנה (לשעה עשרה לארבע בערך) בכדי שיוכלו ציבור המתפללים להספיק את סדר התפילה כראוי ולכתחילה - מן השמים התעכבו עד לשעה 4:10 כנ"ל! ועוד יש לציין, שאנו גרים בתל אביב, ואלו הזמנים במקומנו על-פי לוח השנה של כסא רחמים -

כניסת השבת - 4:17  שקיעה - 4:37
שאלותינו: 

=> כל השאלות הן בנוגע לצום עשרה בטבת שחל בערב שבת דווקא! 

1. עד איזה שעה מותר להתאחר בהוצאת ספר התורה במנחה קטנה, ומאיזה שעה כבר אין להוציא? 

2. עד איזה שעה מותר לאחר את אמירת "עננו"? (בין בלחש ובין בחזרה) 

3. עד איזה שעה מותר לאחר את נשיאת הכפיים של הכהנים במנחה קטנה? ואם אין כהנים, האם החזן רשאי לומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו וכו' " אף לאחר השקיעה? 

4. האם כדאי יותר להתפלל במנחה גדולה בכדי לחוש אף לדעתו של ה"שבולי לקט" (המובא בבית יוסף סוף סימן תק"נ, בענין הוצאת הספר תורה וקריאת ויחל משה, שהורה שאין להוציא ספר כלל בערב שבת מפני כבוד השבת) אע"פ שאין ברכת כהנים? או שמא עדיף להתפלל במנחה קטנה בכדי להרוויח את ברכת הכהנים?

הרב רזיאל כהן

1. לכתחילה יש להתחיל תפלת מנחה באופן שיסיימו אותה מספר דקות קודם השקיעה, וירויחו מצות תוספת שבת, כי לדעת הרבה פוסקים כל שממשיכים בתפלת מנחה עד אחר השקיעה מפסידים מצות תוספת שבת, ויש לכלכל זמן הוצאת ספר תורה בהתאם. [ומכל מקום בשאר תעניות בשעת הדחק אפשר לקרוא ספר תורה בברכות אף בין השמשות (ויאמרו אח"כ תפלת לחש בלי חזרה), עיין בשו"ת דבר יהושע חלק ג' (יורה דעה סימן ס"ג אות ג') ובשות יביע אומר חלק ז' (אורח חיים סימן י"ז), ובפסקי תשובות דפוס חדש חלק ג' סימן רצ"ב הערה 30].
2. בשאר תעניות נראה לעניות דעתי שרשאי לומר עננו אף לאחר השקיעה, כמו שרשאי להתפלל מנחה באותה שעה, ונחשב לענין זה כיום התענית. אבל כשחלה התענית בערב שבת קשה בעיני שיאמר אז "ביום צום התענית הזה כי בצרה גדולה אנחנו". וראיתי שגם בשו"ת דבר יהושע הנ"ל הניח זה בצריך עיון למעשה. (ועיין ביד אפרים סוף סימן תק"נ).
3. נשיאת כפים מותרת בשעת הדחק גם בבין השמשות, עד צאת הכוכבים (עיין יחוה דעת חלק ו' סימן מ', ובתורת המועדים - ד' תעניות עמוד ס"ו).
4. ודאי עדיף להתפלל סמוך לשקיעה, כדי להרויח את ברכת הכהנים (אלא שיקפידו לעמוד בזמנים ולסיים את כל התפלה לפני השקיעה וכנ"ל). והתפלה בשעה מוקדמת אין בה שום תועלת, אף לדעת שיבולי הלקט, שהרי הוא סובר שגם אז אין לקרוא בתורה, ומה הועילו חכמים בתקנת ההקדמה?
5. מדבריך ניכר שאין דעתך נוחה כלל מאיחור זמן התפלה, ואף הוספת באירוניה שמן השמים גרמו לאותם המאחרים שיתאחרו עוד יותר וכו'. ובמחילת כבוד תורתך לא ידעתי על מה הקפדת, הרי רצו להרויח ברכת כהנים שהיא מצות עשה מן התורה. ואמנם המקדימים להתפלל מנחה גדולה בערב שבת יש להם על מה שיסמוכו מדברי רבני ירושלים הקדמונים (שהובאו בחזון עובדיה - ד' תעניות עמוד ק"ג), אך המתאחרים ודאי כדין עושים לכתחילה. אלא שצריכים לעמוד על משמר הזמנים, כמו שצריכים להקפיד על זה במצוות רבות אחרות.

שאלת המשך:

אודה לה' בכל לבב על כל התשובות הנפלאות שכבוד תורתו השיב לנו בטוב טעם ודעת, ממש משיבי נפש.
כעת, אתייחס לכל אחד מהסעיפים בתשובות כת"ר, ואשמח אם כבוד הרב ישיב לנו מענה:
בסעיף 1 – עיקר שאלתי לא הייתה על ה-"לכתחילה" אלא על ה-"דיעבד", כלומר שאם הציבור נתאחרו להתחיל להתפלל מנחה עד ממש סמוך לשקיעה, אז ברצוננו לדעת ממתי כבר יש להורות שאין להוציא ספר תורה כלל מפני כבוד השבת? - האם מזמן כניסת השבת לפי הלוחות? או האם מזמן השקיעה? או האם רק מזמן צאת הכוכבים כ-13.5 דקות? [כת"ר השיב על שאר התעניות תשובה אך לא על עיקר השאלה לגבי י' בטבת שחל בע"ש] (ראה עוד להלן בסעיף 5)
בסעיף 2 – מובן מהתשובה שעד השקיעה ודאי יש לומר עננו, ולאחר צאת הכוכבים כבר אין לומר עננו, אך הרב מסתפק על הזמן שמהשקיעה ועד לזמן צאת הכוכבים ומסתייג אם להורות לומר עננו – אז האם למעשה לא נאמר עננו בזמן בין השמשות משום שב ואל תעשה עדיף? או שמא נסמוך על דעת הרב דוד אבודרהם שהביא הבית יוסף, ונאמר עננו?
סעיף 3 – מובן ומקובל ב"ה.
בסעיף 4 – לגבי ברכת הכוהנים אתייחס בסעיף הבא. אך אבוא כעת להסביר מהיכן נבעה שאלתי, ומדוע סברנו שהועילו חכמים בתקנת ההקדמה, ואשתדל ב"ה לקצר ולתמצת.
כיוון שאנו בעלי בתים ואנשי עבודה, זמן לימודנו מצומצם מאד, אך עם-כל-זאת זכינו לעיין מעט בנושא הנ"ל, בטור בית יוסף ושולחן ערוך עם רוב נושאי כליו בסימנים – תי"ז, תק"נ, תקס"ו ועוד'
בלומדנו את הב"י, ראינו כי הביא את דעת השבה"ל שהביא בשם רבו הרב אביגדור בן אליהו כהן צדק (מבעלי התוס'), שאם יבוא אחד מארבע הצומות בע"ש אז אין קורין בספר במנחה, והביא ראיה לדבריו ממשנה תענית ד' ג', דאמרינן התם לגבי המעמדות שלא היה בו מעמד במנחה משום כבוד השבת, וחתם השבה"ל – וראיה נכונה היא! עכת"ד.
ולפום ריהטא הבננו את ראייתו כך, כיוון שאנשי המעמד היו עומדים ומתפללים כנגד קורבנות הציבור, ותפילת המנחה הייתה מכוונת כנגד קרבן התמיד של בין הערביים שהיה קרב מהשעה תשע שעות ומחצה (כדאיתא בברכות כו:), אז מסתבר שאנשי המעמד היו מתפללים במנחה קטנה מתשע שעות ומחצה - ועל זה הקלו להם חכמים שלא להתכנס לתפילת המנחה ואף שלא לקרוא את קריאת היום אפילו בע"פ, בכדי שיהיה להם פנאי להכין את כל צרכי השבת מפני כבוד השבת – אז כמו שהקלו לאנשי המעמד שלא לקרוא במנחה, אע"פ שהיו מתפללים מנחה קטנה והיה להם את רוב רובו של היום להכנות השבת, אז גם בזמננו שאנו מתפללים בע"ש מנחה קטנה יש להקל לא להוציא ספר מפני כבוד שבת! 
ולפי הבנתנו הנ"ל, שפיר יש לשאול - האם כל מה שפסק השבולי הלקט שאין קורין בספר במנחה בע"ש זה דווקא במנחה קטנה וכאנשי המעמד ממש, ואילו במנחה גדולה כן קורין בספר כיוון שתפילה זו סמוכה לחצות היום וקרובה יותר לזמן המוסף, ואף אנשי המעמד בעצמם היו קורין בספר במוסף, לפחות לדעת הרמב"ם. או שמא דעתו לאסור אף במנחה גדולה? 
ולכן באתי בשאלתי – האם כדאי יותר להתפלל במנחה גדולה בכדי לחוש אף לדעתו של השבולי לקט?
אך על-כל-פנים, כל זה הוא רק לעניות דעתנו וקוצר הבנתנו, ובאמת שלא ראינו מישהו מהפוסקים שמסביר כן בדברי השיבולי הלקט, ויתכן מאד דפילפולא שבשתא היא.
ולאחר שהשיב לנו כת"ר את תשובתו, מיהרנו לעיין שנית בדעתו של השבה"ל ביתר שאת וביתר עוז, על-מנת לנסות ולהבין את דבריו כראוי, ובאמת מצאנו כי אין הוא מחלק כלל בין מנחה קטנה לגדולה, והוא סובר שאין להוציא ספר בכל שעת המנחה בכלל, בין קטנה ובין גדולה, ואולי זה גם קצת מדוקדק ממה שכתב המג"א ס"ק ו' בסי' תק"נ, וז"ל – דהאידנא הכל מכינים מבעוד יום ולכן קורין וכו'.עכ"ל. דאם כוונתו של השבה"ל רק למנחה קטנה שהיו מקילין לאנשי המעמד אע"פ שהיה להם שהות של רוב היום להכנות השבת, אם-כן זה לא חילוק כזה גדול בין זמננו לזמנם שאנו מכינים מיום קודם את צרכי השבת – כיוון שגם לאנשי המעמד יש את רוב רובו של יום השישי להכנת צרכי השבת, עוד לפני הקולא, וכל שכן לאחר הקולא. 
אך עדיין נשארנו בצ"ע, כיוון שקצת הוקשה לנו חילוקו של המג"א הנ"ל - וכי בזמנם של השבה"ל ורבותיו הראשונים לא היו יכולים לומר את אותה הטענה של המגן אברהם, דשאני אנשי המעמד שלא היו פנויים במשך כל השבוע? הרי גם בזמנו של השבולי הלקט ניתן היה לומר כן, אז מדוע חתם השבה"ל בעצמו בפשיטות – דראיה נכונה היא? ומדוע לא מיהר לחלק בין אנשי המעמד לאנשי זמנו? ואם-כן, אז מה הראיה בכלל לעניין צום שחל בע"ש?
נשמח מאד אם כת"ר ישפוך לנו מעט מאור הבהירות על העניין – ויאמר לנו אם בכלל יש שמץ של אמת בהבנתנו עד כה.  
בסעיף 5 – כת"ר הבין מדבריי שאין דעתי נוחה מאיחור זמן התפילה, ושהוספתי באירוניה שמן השמים גרמו וכו' – כלל וכלל לא! הדברים אולי נכתבו באירוניה אך בוודאי שלא בציניות! 
גם אני, התלמיד הקטן, מודה ש-י' בטבת שחל בע"ש נכון יותר להתפלל מנחה קטנה דווקא, ובהקדמה מועטת יותר מן הרגיל (השנה בשעה רבע ל-4 בערך) על-מנת שנוכל להספיק להוציא ספר תורה כראוי, ואף לזכות לברכת כוהנים דאורייתא (בערך מהשעה 4:06 דקות), ואף נוכל לקבל את השבת בתוספת מחול על הקודש כדבעי – כל זה הטוב ביותר לכתחילה!
אך עם כל זאת, בוודאי יודה כת"ר שהכול לפי הזמן והעניין, והציבור המדובר.
כבר כמה שנים שאני מתפלל עם הציבור הנ"ל בשאלותיי, ובהכירי אותם שהם מתפללים מנחה בכל ע"ש כרבע שעה לפני זמן הדלקת נרות המפורסם בלוחות השנה (כשעה 4 בשבת המדוברת), וכמעט ואין מי שיזיז אותם מהשעה הזו! שהניסיון מלמד שאף במועדים מסוימים (כמו חנוכה וכדו') שנוהגים להקדים ולהתפלל במנחה גדולה – רוב רובו של הציבור עדיין מתפלל באותה השעה המקובעת הזאת.
ועוד, שאפילו בשאר הצומות החלים בימות החול, הם מתפללים מנחה בשעה הרגילה (כ-20 דקות לפני השקיעה) ואין הם מוכנים להקדים את התפילה אפילו לא ב-5 דקות! אע"פ שכבר כמה פעמים קרה שנגררו לומר התחנון לאחר צאת הכוכבים שלא כהוגן.   
וגם ידעתי שלא תמיד באים כוהנים להתפלל במניין זה בקביעות.
ולכן, כיוון שהניסיון מלמד שלהקדים את התפילה של מנחה קטנה בע"ש ברבע שעה - הם לא יהיו מוכנים להקדים, אז לפחות שאלתי אם הם יוכלו לארגן מניין של מנחה גדולה, בכדי שלא אכנס לתפילה דחוקה בזמן – ואכן התפללנו במניין מצומצם במנחה גדולה כראוי! מלבד ברכת כוהנים כמובן. (ועוד שמרן הגרע"י זצ"ל כתב בחזו"ע עמ' קג' סוף הערה ב', בזה"ל – "וטוב לנהוג כמו שכתבו גאוני ירושלים וכו' שנהגו בירושלים להתפלל מנחה בעוד היום גדול, מפני כבוד השבת, עכ"ל. ומזה שכתב "טוב לנהוג" משמע שדעתו כן לכתחילה ולא כמו שכתב כת"ר שמי שנוהג כן יש להם על מה שיסמוכו, וכאילו בדיעבד).
ומה שקרה לבסוף – הגעתי לבית הכנסת בשעה 4:05 בערך, וציפיתי שהציבור כבר התחילו בתפילה(כמתואר לעיל), אך למרבה הפלא הם עדיין לא התחילו להתפלל, ואף התאחרו מלהתחיל "פתח אליהו" עד לשעה 4:10, ובשעה 4:20 הם אמרו חצי קדיש ועמדו כמבולבלים כיוון שחלק מהם אמרו שצריך להוציא ספר תורה, וחלק מהם אמרו שמאוחר מידי כי נכנסה השבת (ב-4:17 לפי הלוח של כסא רחמים).
ואז החזן וחלק גדול מהציבור הביטו אלי בתקווה שאכריע בעניין בגלל חזותי החרדית (ועלי לציין כי איני רב), ובלהט הרגע אמרתי להם שיוציאו את הספר ויקראו בזריזות. (כיוון שנותרו עדיין 17 דקות עד לשקיעה, ואמרתי לעצמי - חבל שיפסידו קריאה בספר)
החזירו הספר, התפללו לחש, ובחזרה אמר הש"ץ "עננו" כדקה לפני כניסת שבת (ב-4:36), לא היו כוהנים כלל ולכן לא הייתה ברכת כוהנים, וגם לא אמרו את מזמור "תפילה לעני".
אך עלי לציין – כי באותו הזמן ובלהט הרגע, לא עלה בדעתי לומר להם להתפלל ללא חזרה בכדי שאולי יוכלו להספיק לקבל תוספת שבת אפילו כמה רגעים מבעוד יום - במבט לאחור נראה לי שזה היה הדבר הנכון לעשות. 
כעת, יאמר לי כת"ר:
1.    האם לא נהגתי נכון שהקדמתי להתפלל במנחה גדולה?
2.    האם הוריתי לציבור בצורה נכונה?

הרב רזיאל כהן

יישר כחו על דבריו המנומקים והמוסברים. ירבו כמותו בישראל.
1. בנוגע להוצאת ס"ת בתענית י' בטבת בערב שבת, אם הציבור סומכים על האומרים שמותר להתפלל מנחה בע"ש גם בבין השמשות ואחר קבלת שבת - הוא הדין שיכולים גם להוציא אז ס"ת.
2. אם אכן מדובר בציבור שידוע שלא יעמוד בזמנים - ודאי עשה כת"ר כהוגן שהקדים להתפלל מנחה גדולה, ותנוח דעתו. וכנראה גם מרן הגרע"י שכתב שטוב לנהוג כן - מדבר במציאות הרגילה שקשה על האנשים להתפלל מנחה קטנה הסמוכה לשבת 50 דק' לפני כניסת שבת. אבל בקהילה מגובשת ושומרת על הזמנים - אין כל ספק שמנחה קטנה עדיפה.
3. גם מה שהורית לציבור להוציא ס"ת למרות השעה המאוחרת, יפה הורית לפי מנהגם שמאחרים מידי שבוע להתפלל מנחה וגולשים לתוך זמן בין השמשות (וסומכים כנראה על דברי מרן הגרע"י ביביע אומר חלק ז' סימן ל"ד בהערה).
4. ובנוגע לדברי שבה"ל, לצערי לא איפשר לי הזמן לחזור ולעיין בדבריו כראוי, אך פשטות הדברים לענ"ד כפי שהבין כת"ר כעת שאין לחלק בין מנחה גדולה לקטנה. ומה שהקשה כת"ר על המג"א, אולי י"ל שגם שבה"ל לא אמר את ראייתו אלא בתור סמך בעלמא, שהמציאות מוכיחה שתוספת זמן קריאת התורה פוגעת פגיעה כל שהיא בהכנת צרכי שבת. והמג"א השיב על זה שמכל מקום אין הפגיעה אנושה, ואפשר "להסתדר" עמה.
5. ובנוגע לדברי ר"ד אבודרהם שהביא הבית יוסף (סימן תק"נ) שאם היה חל י' בטבת בשבת היו צריכים לצום - מלבד מה שתמה עליו הב"י שאינו יודע מנין לו, זכורני שכן הסכמת עוד פוסקים רבים. ועוד ייתכן שגם הרד"א לא דיבר אלא באופן שחל באמת בשבת (לו יצוייר) ונקבעה השבת ליום צום ותענית. אבל כיום שהשבת באמת נקבעה לעונג וקורא לה "יום התענית הזה" - אף הוא מודה שאין הדבר ראוי. [והאבודרהם עצמו (הובא ביד אפרים סוף סימן תק"נ) כתב שלא לומר וידוי ונפילת אפים מפני שסמוך לשבת).
אקוה שדברי יספיקו לכבוד תורתו.
לא הבנת את תשובת הרב? שאל שאלת בירור
לשאלה הבאה >
< לשאלה הקודמת
!שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0